אתה מחזיק לי את השיער כשאני מקיאה מים ואלכוהול על המדרכה הקרה, עוטף אותי בסמיכה חמה שמרגיעה, גם אם במעט, את רעידות גופי.

"למה לא אכלת לפני? מטומטמת..." אתה לוחש ומלטף את ראשי בזמן שאני נחנקת מהקיא של עצמי והדמעות זולגות על פני.
"אני כזאת טיפשה, זה כל כך מביך אותי" אני לוחשת כתשובה ונאנקת כשעוד גל קיא מגיע אל גרוני. "אני לא יכולה יותר להתמודד עם זה"

"את מקיאה כבר שעתיים, עוד מעט זה יגמר" אתה אומר ואני מנענעת את ראשי לחיוב. רק עוד קצת.

מאוחר יותר אתה עוזר לי לקום על רגלי ולהגיע חזרה לבית בו מתקיימת המסיבה. אתה מעלה אותי במדרגות, עוזר לי להשכב במיטה ונשכב מאחורי.

"את בסדר?" אתה שואל ואני ממלמלת כן מבין שפתי.

אני נרדמת אבל הלילה מלא במהפכות והרבה סבל. אני קמה לשתות ולדחוף אצבעות לגרון רק בשביל להבין שאפילו מים אין לי בגוף ושכנראה התייבשתי. אני רועדת במיטה, מנסה שלא לבכות, בזמן שאתה מצמיד אותי אליך ומלטף את פני במבט דואג שאני בקושי רואה בחושך. אבל זה מעודד הרבה יותר מכל דבר אחר.

אני אוהבת אותך. תודה על הכל.

עריכה: ישרא בלוג, אתם גורמים לי לרצות להקיא.