חוזר בתשובה

יש עניין הלכתי בשבת לשבות ממלאכה ושביתה מדיבורים גשמיים.

הקטע בסוף השיחה מדבר על זה.

ח. וכשם שהיו שני האופנים ( ולא מדובר על האופנים וחיות הקודש ) הנ"ל בשמירת השבת לפני מתן תורה, הנה מעין זה ועל-דרך-זה קיימים הם גם לאחרי מתן תורה:

האופן הראשון הוא, השבת כפי שניתנה בדיבור ובגילוי בפשט ההלכה - שביתה ממלאכה וכו'. והאופן השני הוא, "בחינת שמור בפנימיות", "שביתה מדיבורים גשמיים" - לא רק שלא להרבות בדיבור, אלא שיהא הדבר באופן של שביתה, "שלא לשוח שום שיחה בטלה ח"ו ( חס ושלום )"; ואופן שביתה זה נובע מכך שאצל יהודי ניכרת ומורגשת "שביתת" הקב"ה ( לא רק השביתה מעשיית שמים וארץ גשמיים, אלא ) "כמו ששבת מיו"ד מאמרות שנבראו בהם שמים וארץ.

וכשם ששלימות שמירת השבת לפני מתן תורה, אצל יוסף, היתה לפי שניכר והורגש בו ענין "כי בו שבת" דהקב"ה, על דרך זה הוא גם בנוגע לשמירת השבת שלאחרי מתן תורה , ש"השומר שבת כהלכתו הרי הוא שובת לא רק ממעשים גשמיים ודיבורים גשמיים, אלא ניכרת ומורגשת בו כביכול שביתתו של הקב"ה, עד ל"פנימיות השבת היא הכוונה בתפלת השבת ובתלמוד תורה לדבקה בה' אחד כמו שכתוב שבת לה' אלוקיך".

ועי"ז באה מיד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, כמאמר רז"ל - "אלמלא משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן ( ושמירה זו מתקיימת במשך הזמן דשבת אחת ) מיד נגאלים".

הכוונה לשמור את השבת כהלכה ולהימנע מדיבורים גשמיים אז כל אחד יגאל בעצמו ומזה תבוא הגאולה האמיתית של כולם.

מובאים על כך שני משלים בשם הבעש"ט:

א. משל לגנב המנסה לחדור פנימה ולגנוב. כשבעל הבית " תפס " מה קורה כאן, יכול הוא לצעוק ולהבריח את הגנב, אך בכך לא פתר את הבעיה. מחר ינסה הגנב להיכנס בדרך אחרת. וגם אם יבריחנו יכול תמיד לנסות, ועלול מאד להיות שפעם יצליח. ישנה דרך קשה יותר. לנסות ולהגיע אל הגנב מסביב, להושיב ליד שולחן ולשכנעו להפסיק לגנוב. דרך זו אמנם ארוכה יותר, אך דוקא כך יפתור את שרש הבעיה כליל.

ב. משל לאדם שכלי דמו לקויים ולכן צצים פצעים על גופו. רופא שאינו מומחה ישים לו משחה על פצעו. המשחה אמנם תרפא, אך בהחלט עלולים לצוץ פצעים חדשים ולא תמיד ניתן לרפאם. רופא מומחה יותר יטפל בשרש המחלה, ירפא את כלי הדם, וממילא תתבטל האפשרות לפצעים.

והנמשל : הדרכים בעבודת ה' שלפני החסידות מבוססים בדרך כלל על " ריפוי " פרטים בלתי רצויים המצויים בהנהגתו של האדם, במידותיו ובשכלו, וטיפוח וחיזוק פרטים חיוביים שבו. הדבר הבולט במיוחד בספרי המוסר ( כמו "ארחות צדיקים ", " שערי תשובה ", ועוד, שהם ספרים של גדולי ישראל הראשונים ), כאשר מושם דגש על תיקון מידה פרטית : גאוה, כעס, קנאה, תאוה וכדומה. הספר מטפל ביסודיות ומכל הכיוונים באותה מידה פרטית. הוא מביא מדרשי חז"ל המסבירים את חומרתה ופחיתותה, מתאר את גודל השכר למתרחקים ממנה וגודל העונש לשקועים בה וכולי. האדם שלמד היטב את " שער הגאוה" למשל ישתדל להתרחק מאד מגאוה ולהתקרב אל הענוה, וכן בשאר המידות.

אלא שלמרות כל המעלות של דרך זו ( וכנ"ל שמחברים הם גדולי ישראל הראשונים ) הרי האדם עצמו לא נשתנה. במהותו הוא נשאר אותו הדבר, אלא שתיקן פרט זה או אחר.

החסידות באה " לטפל " באדם עצמו, בעצם מהותו. וכאשר תשתנה ה"נקודה " יהיו כל הפרטים שונים ממילא :

" אני " - נקודת הרע

האדם רגיל להסתכל על כל העולם כולו כמעגל גדול הסובב סביב " מרכז " שאינו אלא הוא עצמו. כל דבר הקורה לנו בוחנים אנו אותו מה הוא לגבינו, וכמאמר ש"טוב לו לאדם הרגל שלו מראש של זולתו" - אף על פי שזו רגל וזה ראש, אך זו הרגל שלי וזה הראש של הזולת...

יכולים אנשים רבים למות ברעב וביסורים והדבר "יתפוס מקום" קטן מאד אצלנו. לעמת זאת כשהאצבע הקטנה שלי כואבת - העולם מתהפך...

מובן שקשה מאד "להזיז" נקודה זו, שהיא בעצם ה"נקודה " שלנו, אך לאידך מובן שכש"נזיז", ולו במשהו, נקודה זו, ישתנה כל האד במהותו.

שהרי זוהי בעצם כל הבעיה, זהו השרש לכל הדברים השליליים: מאחר שהכל סובב סביבי , שהרי שהכל מגיע לי, אני מתגאה על כולם, כשמישהו פוגע בי ודאי אתמלא כעס, כשיש משהו טוב בודאי שהוא שייך לי ואני מתאוה לו, ודאי שעלי לעשות כל העולה על רוחי ואיש לא יאמר לי מה לעשות, כולם "חייבים" לי ואין אני חייב לאיש וכו וכו.

[ וכבר אמרו "ליצני הדור" שישנו "קרי" ו"כתיב": כתיב "אין עוד מלבדו" וקרי "אין עוד מלבדי"..."הכל צריכים אליו והוא אינו צריך להם" ו"מי יאמר לו מה תעשה"... ]

"ביטול" - נקודת הטוב

אלא שכאן הבן שואל: כיצד ניתן להזיז משהו בנקודה זו, שהיא לכאורה נקודה שאינה ניתנת לשינוי?

ואכן כך הוא הדבר. אי אפשר לשנות מהות ועצם. אפשר לשנות פרט זה או אחר בנפש, אך אי אפשר לשנות מהות.

אלא שכאן באה תורת החסידות ומגלה שכנגד מהות זו של "אני ואפסי עוד", קיימת מהות אחרת, פנימית ועצמית עוד יותר אפילו מזו. כנגד עצמיות של הנפש הבהמית הטבעית, קיימת מהותה ועצמותה של הנפש האלוקית, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש" - כביכול "חלק" מהבורא עצמו ( וכפי שיבואר באריכות לקמן בפרק ב').

אותה מהות עצמותית ופנימית הקיימת בכל יהודי, כלל מהותבה וענינה הוא אלוקות ואך ורק אלוקות. כאשר תתגלה אותה מהות אל פני השטח ותפעל בגוף - ישתנה כל אדם. וזהו בעצם תפקידו של יהודי בעולם - לגלות את נפשו האלוקית שתתגבר על הנפש הבהמית, שאז ישתנה במהותו וישאף אך ורק להדבק באלוקות ולמלא את הכוונה האלוקית בבריאה.

נאמר בתהילים "פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עימדי." ויש בזה ב' עיניים הא', שיכולה להיות פדיה שאינה בשלום, וזהו החידוש שאצלו ( רבינו הזקן ( אדמו"ר הזקן ).

העניין הוא שאנחנו כלי שלא יכול להחיל כלכך הרבה וכלכך מהר בגלל זה צריך לעשות הכל לעט כי אם נעשה את זה מהר הכלי מתפוצץ. גם אני שלומד בישיבה מגיע הזמן שאני לא יכול יותר זה קורה אחרי יותר משבועיים של לימודי תורה וחסידות אז צריך לצת לשבת קצת לשמוע ביאורים על פרשת השבוע מאבא. חברים אני מקווה שתתקרבו להקב"ה אבל תעשות זה לאט אל תמהרו. אוהב את כולכם.