לא תאמינו מה עובר עליי עכשיו.
אחרי יום ממש ממש גרוע ונוראי, חזרתי הביתה עם אפס מוטיבציה לעשות משהו, אבל כסטודנטית יש אילוציי מערכת שקוראים להם "מטלות חובה".
בקיצור יש לי מטלה לכתוב שתי כתבות בכל נושא שאבחר לעיתון וירטואלי שאנחנו עושים בכיתה עד היום בחצות.
עד כאן אין בעיה.
אני בדרכי למקלחת חמה לפני שאגש למטלה..
ואז!!
הפסקת חשמל.
זה משהו לא ככ שגרתי במרכז העיר וזה תפס אותי ככ לא מוכנה. אמא כאחת שמוכנה למתקפת טילים, תחיית המתים, פלישת חייזרים ורדיפות זומבים, הוציאה מהר את הנרות והפנסים. הכל טוב ויפה, אבל בערכת הצלה לשעת חירום שלה אין שום הזכר לWIFI.
אני עם 18% בטלפון ושום גישה לאינטרנט. חשבתי שזה הסוף. התחלתי לתכנן כבר איך אני אכתוב את זה במחשב העביר לדיסק און קי וארוץ ב11 לשכונה ליד, איפה שיש חשמל לאחת החברות כדי לשלוח את זה בזמן. הכל כבר היה מתוכנן. אני עם 6 טיפות רסקיו, יושבת לי לכתוב כתבות לאור נרות בניחוח דובדבן (זה נוראי דרך אגב. מי חשב על הרעיון הטיפשי הזה?!).
ואז חזר החשמל ואבן ענקית ירדה לי מהלב. פתאום לדחות בעוד כמה דקות את המטלה לא היה נראה לי ככ נוראי... אז מה? אני אסתדר.. יש חשמל חברים!!
אלו היו 10 דקות ארוכות ומלחיצות מאוד. שמחה שזה נגמר ומודה לאלוהים שיש חשמל. לחשוב שפעם אנשים הסתדרו ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MissSmarty