אני יושבת לי עכשיו ותוהה מתי איבדתי את הילדות.
שמעתי הרבה פעמים שציניות זה עניין של מבוגרים. רבים יעידו עליי שאני צינית. אבל, הם גם לא יחששו להוסיף למשוואה שאנשים צינים הם אנשים ממורמרים. אז מה אני אמורה להבין מכל זה?? אם אני צינית אז אני מבוגרת? רגע, ואם הציניות זה עניין של מבוגרים אז כל המבוגרים ממורמרים, כל הצינים לפחות...?
אני לא יודעת אם יצא לכם לפגוש אנשים שלא מבינים ציניות. כאדם ציני, אני יכולה להעיד על כמה זה מטריף את הדעת. תמיד עוברת לי בראש המחשבה "באמת? הם עד כדי דך סתומים שהם לא מבינים את הטון, הנאמר וההקשר??" בערבוב עם תחושת תסכול מטורפת שאף אחד לא מבין אותי.
אחרי שהשקעתי בזה טיפת מחשבה, הגעתי מסקנה שאנשים שלא מבינים ציניות הם אנשים שבוחרים בתת מודע להתעלם מהמציאות ויבשה והפסימית.
אני לא אוהבת אנשים שלא מבינים ציניות.
הם נוטים להיות מעצבנים.
מחר אלך לבדוק מה שלום המכון כושר השכונתי.. כנראה ארשם לשם כי לאט לאט אני הופכת לבטטת על וזה לא לעניין. באלי גלידה. ביי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
MissSmarty