הרס עצמי ,לחיות בין אשפוז לאשפוז ואף פעם לא לסיים אחד כמו שצריך ,תמיד לברוח מוקדם מידי,תמיד להרוס מוקדם מידי ואז מעיפים אותי .

אין טעם אפילו לאשפוז ,בכל מחלקה פסיכיאטרית יש לי שם של מישהי שתמיד פוגעת בעצמה ותמיד לא מוכנים לקבל אותי לשום בית חולים או מחלקה פסיכיאטרית אחרת . רק לבית חולים פסיכיאטרי אחד ,ששם לא נותנים לי את הטיפול היעיל שלו אני זקוקה . משחררים אותי אחרי שבוע . שלושה ימים בסגורה עם כמה קשירות גפיים ,וארבעה ימים בפתוחה . זהו אחרי זה כבר אין להם מה לעשות איתי "זה לא מקומך פה"הם טוענים .

אף אחד לא מבין .

מתוך 12 אשפוזים פסיכיאטריים ,הייתי רוצה לחזור רק ל2 מהם .

לאשפוז הראשון ב2011 כשהייתי בת 17 ,"קטינה"בלי רקע של ניסיונות אובדניים אבל על רקע של פגיעה עצמית ,bpd,והפרעת הסתגלות ,ולאשפוז במחלקה הפסיכיאטרית אחרי הניסיון האובדני הראשון . שם לא ויתרו עליי . החזיקו אותי שם חודשיים שלמים .

אבל בדיעבד זה לא סיפק ולא מספק אותי כנרא .

אני רוצה אשפוז על רקע אחר לא על עוד ניסיון אובדני (שיאללה אולי מספיק כבר ניסיתי שש פעמים מה תועיל לי הפעם השביעית ?)

אני רוצה אשפוז על מה שהתחיל את הכל ,אשפוז על אנורקסיה .

תגידו שאני פסיכית ,ושאני משוגעת ,ועוד אלף ואחת דברים אבל זה מה שאני רוצה .

אני רחוקה מאוד מזה אני יודעת בשביל להגיע לזה אני צריכה לרדת 50 קילו מזויינים שעליתי רק בגלל הכדורים . 

וכן נכון לעכשיו אני הר אדם ענקי ששוקל 78 קילו על 160 . איפה נשמע כזה דבר ?ואני רק בת 20 .

אני חייבת לעשות ים זה משהו ואל תחשבו לרגע שאני לא מנסה ,אני עושה ספורט ,אוכלת פחות (800קל ביום) ,מקיאה מידי פעם וכר שמונה חודשים המשקל לא יורד .

אני טיפשה . אני מבזבזת את חיי שיכולים להיות נפלאים ,על איך לארגן לעצמי אשפוז במחלקה לאנורקסיות , מנסה לחשוב על מתי לנסות את הפעם השביעית שלי ,וכל זה כי ? אפילו לי אין תשובה לעצמי .

אני ממש .....