ב12.5 זה יהיה שנתיים . שנתיים לפעם הראשונה שלי . שנתיים לכך שבעצם נולדתי מחדש . 

שנתיים לכך שבעצם הצליחו "להציל" אותי .

ב12.5.12 זו הייתה הפעם הראשונה שלי שניסיתי להתאבד .תמיד היו לי מחשבות על זה , ותמיד איימתי שאתאבד אבל אף פעם לא מימשתי את זה כי פחדתח באמת למות .אז שהגיע היום הזה והכל היה נראה לי נכון והכרחי לאותו הרגע .חיכיתי רק למשהו שידליק אותי ויעצבן אותי ככ , כדי שתיהיה לי סיבה ללמה עשיתי את זה .

תיכננתי אז זה ואירגנתי מלא כדורים . (180)

ושמתי אותם בתיק שלי ,ואז שיתפתי את ידיד  שלי בכוונותי, והוא פשוט הזמין לי שוטרים .

אז הגיעו שוטרים אליי שאלו מספר שאלות למטה , וגם להם סיפרתי על כוונותי , והם פשוט התעלמו לגמרי.נכנסו לניידית ונסעו .

אז זו הייתה הסיבה ללמה עשיתי את זה (בגלל ההתעלמות המוחלטת של השוטרים).

לקחתי את התיק שלי ביחד עם בקבוק מים קטן והלכתי .

הייתי עם שכנה שלי שגם כן היא ראתה איך אני בולעת ברצץ 180 כדורים ובשיא האדישות היא לא עושה כלום .בשלב מסויים היא הלכה ונשארתי לבד במרחק של 5 דק מהבית שלי .

התחלתי להתנדנד בהליכה והרגשתי סחרחורת הגעתי לשכונה שלי ופשוט התיישבתי והכרה מעורפלת .

השכנה פתאום הופיעה עם הבת שלה אז בת 5 ,ופשוט רצה להביא את אבא שלי .הגעתי בכוחות עצמי לביניין שלי ואז אבא שלי הרים אותי הביתה בבהלה .

כולם בבית שאלו מה קרה , אמרתי שבעלתי כדורים  ובם לא האימנו ורצו להזמין רופאה .(מכאן כבר איבדתי את ההכרה לגמרי והכל ממה שהם סיפרו לי )אחותי הרביצה לי כדי שאני אגיב וכלום .

אחרי רבע שעה של פיטפוטים בניהם הם החליטו להזמין אמבולנס ,וביינתיים שאני מעולפת אחרי 180 כדורים השוטרים החליטו לחזור כדי לראות שאני בסדר.היה ריב בינהם לבין ההורים שלבסוף התסיים בכך שהם זערזו את האמבולנס שכבר חצי שנה עברה והוא עוד לא בא.

ואז הוא בא ,אמבולנס צהוב של טיפול נמרץ .

בדרך הדופק ירד לי ושיחק בין 10 ל 18 , יהלחץ דם ירד לריצפה .

בבית החולים ויתרו על חדר טיפול נמרץ , וישר הכניסו אותי לחדר הלם .

ניסו לייצב את המצב במשך שלוש שעות אבל השאירו אותי יומיים , שטיפת קיבה ופחם פעיל , טיטול , קטטר ,אקג ,עירוי .כל כך הרבה מכונות ודברים שהיו מחוברים אליי.

הייתי במחזור ,הם היו צריכים להוריד את הבגדים שלי ולהלביש אותי בשלהם ולדחוף לי שמה קטטר.ואני רק שמעתי במעורפל איך שהגעתי  "יורד לה דם היא גם פגעה בעצמה"שכבתי במיטה ולחשתי להם שאני בחזור והם שמעו .

יומיים הייתי בחדר הלם ,אחרי שייצבו את מצבי ואחרי זה 5 ימים בטיפול נמרץ . התעוררתי רק אחרי שלושה ימים .כבר הייתי בטיפול נמרץ וזאת ששמרה עליי (שמירה פסיכיאטרית )העירה אותי כי נפל לה הנייד בחמש בבוקר.פחקתי את עייני שאלתי הייתה הייכן אני ?איפה ההורים שלי והמשפחה???השמירה ענתה שאני בטיפול נמרץ קריטי ,ושההורים היו עד מקודם והלכו בסביבות 4 לפנות בוקר.הצינור של הזונדה הפריעה לי הוא הסתבך עם החוט של העירוי ,וגם עם החוטים של האקג והייתי צמעה ,והיה לי פיפי , אבל הייתי עם קטטר וטיטול (!!!!!)ניסיתי למשוך את הזונדה ואת העירוי

ואז נכנסה אחות וצעקה אליי.הייתי בחדר לבד "מקרים קרטיים "אחרי שעתיים הוציאו לי את הזונדה וזה היה נוראי . הרגשתי שחונקים אותי ונשכתי את האחות.אחר כך הוציאו לי את הקטטר.את האקג והעירוי השאירו.

כולם ניסו לדבר איתי אבל עדיין הייתי מעורפלת .אמרתי להם שאני לא מבינה מה הם רוצים ושיילכו ושיחזרו אחר כך .הפסיכיאטר שבא לדבר פשוט חפר לי במוח .אחרי ששיחרו ממני את כל המכשירים ניסיתי לקום אבא שלי כבר הגיע .

ניסיתי ולא יכולתי לעמוד על הרגליים הייתי חייבת כיסא גלגלים.דיברתי עם אמא שלי בנייד והיא פשטט הייתה עצובה. קורה ואמרה לי אאני נתתי לך חיים ואת עשית את זה עכשיו .עוד שניה היית מתה .אני עכשיו לא מעוניינת לדבר איתך.לקחתי שוב את הכיסא גלגלים ביחד עם אחותי וחברה שלי והלכתי להתקלח עם עזרה של אחותי הגדולה.אחרי חמישה ימים בטיפול נמרץ שבהם לא עמדתי על הרגליים הפסיכאטר הראשי החליט לאשפז אותי במחלקה שלו בבית החולים -מחלקה פסיכיאטרית .הסכמתי.תוך שעה עליתי למחלקה על כיסא גלגלים והאחיות במחלקה אמרו שכאן אין כיסאות גלגלים.אז הלכתי צמוד לקיר.

עשיתי את הבחירה הנכונה בכך שהחלטתי לאתאשפז בפסיכיאטרי שם כי במשך שלושה חודשים שם הכל עשה לי טוב .במיוחד המאושפזים שאיתם הייתי (שכולם היו בני 30 ומעלה).

אז זו הייתה הפעם הראשונה שלי . פעם ראשונה שאחרים לא היו זוכרים בכלל. חלק היו מעדיפים לשכוח.אבל אני ?זה חלק מחיי.עד יום מותי .

יש רק ייתרונות וחסרונות מהמקרה הזה שלי .

החסרון הוא שלמה לעבור את כל זה ?היה עדיף שלא היה בא אמבולנס והיו נותנים לי למות.

הייתרון הוא דווקא באנשים .האנשים שאני עד היום איתך בקשר (ואחד מהם היה הבנזוג שלי למשך שנה ).

ללמוד משהו מכל זה ?לא למדתי כי חזרתי על אותו דבר שש פעמים באותה הדרך .רק שבפעמים האחרות כבר לא נתנו לי את המחלקה הפסיכיאטרית כי אני פגעתי בעצמי פגיעות חוזרות .

ואני לא אומרת שיבוא עוד ניסיון .עוד ניסיון יגיע אני בטוחה בכח .אני רק צריכה לחכות לזמן המתאים .