באיזשהו מקום אני מתחברת לדמות אחת מהדמויות שבחרתי להציג, אבל אני לא הולכת לבוא ולספר מול כולם למה אני מרגישה
קצת כמוה.. פה אני יכולה להגיד, אבל מול הבנות של המגמה והמורים? למה? לא אכפת לי שזה תלוי לי בציון. זה קשור אליי אישית ואני לא רוצה ממש לדבר על זה. מה שהיה לי ולאותה דמות במשותף זאת ההתמודדות שלה מול החברה, היא פחדה להסתכל לאנשים בעיניים, היא לא הייתה מדברת הרבה, היא הייתה מסתגרת בתוך עצמה ומאריכה את הפוני כדי שיסתיר לה את העיניים כדי לא לחשוף את הפרצוף שלה. היא לא הייתה מסוגלת להתמודד עם אנשים אז כשהיו מבקשים ממנה דבר מסוים היא הייתה שותקת, בוהה בריצפה ומחכה שיניחו לה.

החלק הזה בדמות כן קשור אליי, אני גם הייתי כזאת ואני כל כך שנאתי את זה.. אני סבלתי מזה גם לי היה פוני שכיסה את העיניים, גם אני לא הייתי מסוגלת להסתכל לאנשים בעיניים ולדבר איתם.. גם אני הייתי סגורה בתוך עצמי והייתי ביישנית.. אני שונאת את זה שאני מזדהה עם הדמות הזאת.. באמת..  כי זאת הייתה תקופה נוראית ואני שמחה שאני כרגע כבר לא כזאת ויותר נפתחתי לאנשים. מה שקורה לדמות הזאת בהמשך הוא שחברה שלה באה וגוזרת לה את הפוני ומפה בא השינוי הגדול שהיא עברה, הפנים שלה נחשפו ונמאס לה לעשות את מה שמבקשים ממנה ומטילים עלייה.. היה לה שלב של התפרצות על הכיתה שלה.. שגם זה קרה לי, נמאס לה מהכל.

היא רצתה להשתנות והיא עשתה את זה. ואני אהבתי את השינוי שהיא עברה למרות שהוא מטורף לחלוטין והוא לא קשור אליי בכלל, היא קיבלה כוחות מסוימים.. ובגלל שהבן אדם שהיא אוהבת דחה אותה היא החליטה לנקום בו ולהרוג אותו ועוד אנשים נוספים.. זה מרגיש כאילו היא מוציאה את כל מה שהיא שמרה בלב.. ועכשיו היא התפרצה והיא רוצה לנקום במי שלא רוצה לקבל את האהבה שלה. 

אני מאוד אוהבת אותה על זה שהיא השתנתה והתפרצה על כולם. אני אוהבת את האומץ הזה שהיא קיבלה פתאום.. את האומץ הזה להשתנות.. זה הדבר שאני מתחברת אליו.. כי זאת הדמות שהובילה אותי לנושא הזה.. אז כן, לא הייתי משתפת את הסיפור הזה עם הכיתה שלי והמורים שלי כי זה דבר אישי שלי, אלה התחושות שלי ואני לא רוצה שהם ידעו שזה מה שהרגשתי בתחילת התיכון.
אז נכון אולי אני לא אקבל ציון משהו בבגרות, אבל למי אכפת? עברתי את זה.