אני,אחרים ועצמי

היא חזקה עכשיו,שמחה,מאוהבת והיי עכשיו-גם אני חזק, גם אני שמח והכי חשוב: כבר לא מאוהב .

זה מרגיש לי די כמו שורה משיר של אמינם שבו הוא אומר שברגע שתעזוב את העבר אתה תהיה שוב חזק ואפילו תוכל לסלוח ולהרפות מכל האנשים שנאחזת בהם וככה זה בדיוק : אני הרפיתי כי מישהו משנינו היה צריך לטובתינו ואם לא לטובת שנינו אז רק לטובתי כי כרגע אני האדם היחיד שידאג לעצמי .

בהתחלה חשבתי שלהחזיר אותה לחיים שלי בתור החברה הכי טובה שלי שוב יהיה הדבר הנכון לעשות כי הרי בכל זאת-היא הייתה חלק ענק ומשמעותי מהחיים שלי אבל אני לא יכל , כי להכניס אותה שוב לחיים שלי אומר שכל מה שנלווה לה יבוא גם: החבר החדש והדעות הקיצוניות החדשות שלה שאפילו אין לי כח להתווכח איתן למרות שכל כך אהבתי לעשות את זה בעבר. 

בתחילת היום כשרק חזרנו לדבר ניסיתי להחזיר משהו, משהו שכבר לא באמת קיים ובסוף היום כשהיא אמרה לי שהיא פשוט לא מוכנה לוותר על אנשים בחיים שלה הבנתי שאני לא היחיד שמנסה להיאחז בסלע איתן  אלא גם היא או לפחות ככה אני חושב .

החיים הם דבר מצחיק : יום אחד אנחנו רוצים משהו נואשות ויום אחר שוכחים ממנו לחלוטין, אנחנו יכלים לאהוב אבל שום דבר לא מבטיח לנו שהצד השני מרגיש עדיין כמונו ובכל זאת נילחם עליו בכל זמן שיהיה צורך ונעשה הכל כדי להבטיח שיהיה לו טוב ואנחנו פשוט יכלים להקריב כל כך הרבה בשביל הלא נודע , ובגלל זה מי שאמר שטבעו של האדם הוא אנכי לא חשב מספיק- כי האדם לא אנכי , האדם הוא אוהב ללא תנאי ונותן מטבעו.

אז זהו, חתמתי את מערכת היחסים שלי איתה, היא מחוץ לחיים שלי עכשיו ואין לי צל של ספק שזה הדבר הנכון לעשות, זאת סגירת מעגל גדול ומייסר שאני שמח שסוף סוף נגמר.

http://www.youtube.com/watch?v=y9GNQz4M36k

(שיר שכנראה מייצג את מה שאני מנסה להעביר בכתיבה הלקויה שלי)