אני,אחרים ועצמי

המזג אוויר היום מדהים-גשם,12 מעלות וקר לי כל כך שנשר לי אשך, אבל זה שווה את זה כי התגעגעתי לחורף.

אין לי הרבה מה לעשות היום אז אחרי הרבה זמן שלא העזתי לעשות את זה פתחתי אלבום שקיבלתי מחברים לכבוד המעבר מחדרה למודיעין.

אני אוהב הכל באלבום הזה , הוא מסכם כל כך הרבה ממה שעברתי בחדרה. 

באלבום הזה גם נמצא מכתב מהאקסית שלי וגם יש בו תמונות שלנו ביחד שהן כנראה התמונות היחידות שלנו  שנשארו כי את המעט שהיו לי מחקתי כי היה לי קשה מדי להסתכל עליהן. בכל אופן : במכתב כתובות המילים הבאות : "אין גבול לאהבה שלי אליך ... אתה גורם לי להרגיש דברים שאף פעם לא הרגשתי ואני אוהבת אותך כמו שלא אהבתי אף אחד" , המילים היפות האלה (שאגב גם אם שום דבר מהן כבר לא נכון עדיין גרמו לי להסמיק ולחייך לזכר ימים עברו) היו בעלות כל כך הרבה משמעות בשבילי אבל היום הן כבר לא שוות כלום, לא בשבילי ובטוח שלא בשבילה ובכל זאת , הן נאמרו,נכתבו ונחרטו לי בזכרון  לא לשווא כי את האהבה הממומשת הראשונה אף פעם לא שוכחים ואם היא כבר גם ככה לא תשכח אז אולי עדיף שאני אזכור אותה יחד עם המילים האלו שגרמו לי להרגיש כל כך טוב .

הימים בחיים שלי הפכו לדי רייקניים כי עדיין לא מצאתי משהו חדש להקדיש את עצמי אליו,אין לי מטרה בחיים כרגע ואין לי מישהי לאהוב וזה לא שאני עצוב או משהו, אני אפילו קצת שמח אבל אני לא יכל שלא להרגיש שמשהו חסר אז אני מחפש לי נוסטלגיה ומצאתי אותה באלבום ההוא ובמכתב שבו. אני קראתי אותו,העליתי כמה זכרונות ובחיוך קטן וטיפשי החזרתי אותו למדף שממנו לקחתי אותו, שישב שם עד הפעם הבאה שאני אהיה זקוק לו.