אני והיא חזרנו לפני קצת יותר מחודש,הבחורה ההיא שלפני שנתיים לא הייתי מעלה בדעתי שאי פעם נחזור אחרי שנפרדנו.
אין ספק שהרבה דברים השתנו בשנתיים:
א.גדל לי זקן!
ב.אני לא מרגיש זר או לבד.שנתיים עברו מאז שעברתי ואין ספק שחיי החברה שלי ותחושת השייכות גדלו דרסטית.
ג.גידלתי שיער חזה!
ד. התבגרתי.
לחזור אחרי שנתיים שבמהלכן סטטוס מערכת היחסים בניכם השתנה כמעט כל כמה חודשים. לחזור אחרי שנתיים שבמהלכן אתה לומד לשאוף להיות הגרסא הטובה ביותר של עצמך. לחזור אחרי שנתיים שבהן כל מערכת יחסים שבה הייתה לא משתווה למה שהיה לך פעם עם אותה בחורה שלא יוצאת לך מהראש כבר שנתיים.
שנתיים זה מספיק זמן כדי לשכוח, אבל למה שתרצה בכלל לשכוח ? היא הייתה מדהימה,בעצם, היא עדיין מדהימה ואתה מאוהב בה יותר מתמיד. אתה מרגיש כלפיה דברים שלא הרגשת מעולם כלפי אף אחת. היא מוציאה ממך כל כך הרבה רגשות חיוביים ותחושות שלא הרגשת כבר המון זמן,בעצם, שנתיים ליתר דיוק.
בפוסט המקורי (למה לעזאזל אני כאן #1) הבטחתי שאני לא אפרט על חיי האהבה שלי,אני לא יכל לקיים את אותה הבטחה כרגע.
הבחורה הזאת היא רוב מה שאני חושב עליו במהלך היום,רוב מה שאני חושב עליו במהלך הלילה רק שהפעם היא לא מפריעה לי לישון,אלא להפך:אחרי שהיא אומרת לי לילה טוב השינה באה בקלות. שנתיים שהיא הייתה לי בראש ולא יצאה משם,עכשיו היא שוב אצלי בלב ואני לא ארצה לעולם שהיא תצא משם.
לפני שנתיים הייתי מפוחד והרגשתי שאין לי מקום. לפני שנתיים שברו לי את הלב. היום כמעט שום דבר לא זהה למה שהיה לפני שנתיים חוץ מאותה הבחורה.
אני חושב שחרגתי מהנושא בכותרת,אני נהנה להרגיש שאני כותב משהו משמעותי למרות שבסופו של דבר זה סתם אני מרגיש פואטי על מקלדת.
הסיבה ללמה לעזאזל אני כאן היא מאד פשוטה: יש לי כל כך הרבה מקומות אחרים לפנות אליהם אבל אין דבר טוב יותר מנוסטלגיה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
