שום מקום

אני לא בטוחה שאני מרגישה את תחושת השייכות שהייתה לי כאן בעבר.
אני לא יודעת לשים את האצבע על הסיבה המדויקת.

אני עדיין כותבת בתקיה במחשב שנקראת 'כשאין איפה לכתוב' שכתבתי בה מאז שישראבלוג נסגר.

זה מתחבר עם כול ההרגשה בחודשים האחרונים, אני מחפשת את עצמי שוב בכול כך הרבה רבדים ונושאים.

תחושת שייכות היא תחושה מוזרה, מה באמת מרגישים כשמרגישים שייכים? או לא שייכים?
הקוצ'רית שלי שואלת את זה הרבה, שאלות ללא תשובה, שואלת על רגשות כשמדברים על רגשות, זה תמיד מבלבל אותי.
מה את מרגישה כשאת מרגישה לבד?

מה את מרגישה כשאת מרגישה שטוב לך?

מה את מרגישה כשאת מרגישה שרע לך?

והשאלות הכי קשות הן על ערכים,

אילו ערכים הניעו אותך לשבת כול היום ולא לעשות כלום עם עצמך?

אחרי עשר דקות מייגעות מצאתי סוף-סוף שלושה ערכים, ואז ברוב חוצפתה (וסבלנותה) היא שאלה...

אילו ערכים הניו אותך כן לצאת מהבית ביום אחר?

לפעמיים אני יוצאת מהשיחה שלנו יותר מבולבלת ושואלת את עצמי מה זה רגשות בכלל או אילו ערכים קיימים בעולם ומה לעזאזל כול זה משנה.

אני עוד לא לגמרי יודעת לאן היא חותרת עם זה.
אני כן מחבבת אותה, אפילו קצת חבל לי שקואצ'ינג זה מספר פגישות מוגבל ושנצטרך להיפרד עוד ארבע פגישות.

הכול על פני השטח, אני מרגישה...צלולה מידי בשביל להיכנס לזה לעומק. איזו הרגשה מוזרה...מה מרגישים כשמרגישים צלולים?

אוי שקט כבר.