~ אזהרת משתמשי ישראבלוג: הפוסט הזה חופר במיוחד! רק לבעלי לב וגוף חזקים במיוחד!! ~
אני מנסה לחיות ולהנות מהפשטות. הבעיה אצלי (מעוד רבות אחרות) היא שאני לא מצליחה
להפסיק לנתח כל פרט קטן שמתרחש, כאילו יש לי הבחנה חדה מידי(!)
מדי פעם, יש איזו תאומה רשעית שיוצאת מתוכי (טוב נודה באמת, 90% מהזמן היא יוצאת ועושה בלאגן)..
אני מדברת עליה כאילו היא לא 'אני' כשהיא בעצם כן!
הלוואי שאני ארגיש כבר אהבה אמיתית, ואני לא מדברת על כביכול "גבר" וכאלה אלא אפילו אהבה פשוטה ותמימה..
כבר הרבה זמן שלא הייתי בקשר חברתי עם מישהו/י ואני רק חושבת על זה והלב שלי
דופק (או אולי נדפק..?) ומרוב שעבר הרבה זמן מהפעם האחרונה שמישהי הייתה אצלי בכלל,
חשבתי שאם אני בכלל אעיז להזמין מישהי אליי, מה נעשה? אני כבר לא יודעת איך כביכול מבלים עם חברה.. זה עצוב.
אני גם אדגים לכם עד כמה זה עצוב שהקשריים החברתיים שלי הם כמעט אפסיים שאפילו עם המורה שלי לנהיגה אני יותר מדברת..
אני חושבת שאפשר לקרוא לזה ככה, כן, הגעתי למסקנה שיש לי (סוג של) הפרעת אכילה, אני כבר לא נהנית
לאכול מרוב שההפרעה מפריעה לי (לא משחק מילים) בחיי היום-יום שלי.. כבר קרה לי בשבוע האחרון 3 פע'
ברציפות שאכלתי עד שלא יכולתי לזוז וזה נורא כאב אבל לא הפסקתי לאכול כי לא יודעת למה.. אני ממש
דפוקה בקטע הזה כי או שאני יכולה לאכול והרבה (המון..) או שאני מרעיבה את עצמי (בקטע של חצי יום ככה
בעבודה וחוזרת אוכלת סלט וכאלה).. אני לא מעודדת חס וחלילה [פרו] אנה אבל אני לא מצליחה בדרך המאוזנת
לחיות! גם ממש עכשיו כשאני כותבת את הפוסט הזה אני אוכלת לי (יותר נכון טוחנת) קרואסון שמן.
אני שונאת כשאני שומעת מילה שאני לא מבינה (כי בעיקר אין לי כח לבדוק במילון- וזה כולל מילון ספרדית)
הייתי רוצה לגור במקום (לאו דווקא ספרד) שבו כולם מדברים ספרדית, פעם נתקלתי לשיחה של 2 ספרדיות באוטובוס,
זה היה כזה נעים לאוזן, במיוחד שהבנתי מה הן דיברו.. אחח.. זה עושה לי כזה רוגע.. (שלא תחשבו, אני חטטנית)
יש שירים מסוימים שעושים לי כאלו דברים במח שאי אפשר לתאר אלא רק להרגיש וזה מדהים מה שמרגישים..
אני רק חושבת על עולם בלי מוסיקה ואני מרגישה חנוקה, כאילו מוסיקה זה שיא ההתבטות של האנושות וככה אנשים
נעזרים בה כדי לשפוך את ליבם.
אני חושבת שכדאי לי לעשות רשימת 10 השירים שהכי השפיעו עליי בשנה האחרונה! מה אתם אומרים?
(אתם לא חייבים לענות, רגע, מישהו בכלל קורא את זה? נראה לי לא..)
אמ.. נאב.. לסיום רשמי (איזה רשמיות כבר צריך פה?) אני אפרסם את השיר הבא בתקווה שלפחות
יצור אחד בעולם ישמע אותו ויאהב אותו כמו שאני אהבתי אותו (;
שיר ישן וקלאסי! (לא אומרים ישן אלא 'רטרו'!)
אני אהיה רחבת לב ואביא לכם עוד שיר.. (עד כמה שאני יכולה להיות רחבה..בשומנים)
שיר פחות ישן של SIMPLE PLAN בשיתוף של SEAN PAUL
שתזכו לאהבת אמת! (ולמי שכבר זכה- תשמרו עליה טוב טוב!!)
*
נ.ב
אני מודה שאני לא אוהבת את עצמי, לפחות לא ב-100%, הקטע הוא שקשה לי יותר לאהוב את הפנימיות שלי כי אני כמעט הגעתי למצב שאני אוהבת איך שאני נראית, אבל אני מרגישה שהאופי
שלי ממש לוקה בחסר (זו פשוט מילה יפה במקום להגיד דפוק או מה שעולה לכם על הראש)
~יש מצב שיש לי הפרעת אישיות גבולית! ראו הוזהרתם..~שבת שלום!!(;