אז כתבתי את זה כבעצם מעין סיכום לשנים האחרונות שלי, אולי תמצאו פה

תובנות לחייכם ואולי לא.. מקווה שלפחות זה ינעים את מעט מזמניכם היקר.

פייסבוק- בעקרון פתחתי אותו בתקופה שהייתי בבצפר, כי היו הרבה פעמים

שלא הייתי מעודכנת בעניינים שקשורים לבצפר ושהם באמת חשובים ומה שכן

אף אחד לא טרח לעדכן אותי באישי אז הייתי צריכה לפתוח חשבון בעל-כורחי..

(טיפול אצל) פסיכולוגית- חשבתי, אם עד עכשיו הכתיבה (בין אם ביומן פרטי או פה)

לא עזרה לי יותר מדי, אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהי זרה כי אם מישהו

שאני מכירה אני פשוט לא מסוגלת לדבר ועוד במיוחד שיש לי הרבה מידי בעיות שהן

דיי אישיות ואפילו גם כמה מביישות.

המעשה שלא יעשה- יש משהו מסוים שאני לפעמים נופלת בו ועושה אותו כבר מתוך מעין

התמכרות כזאת.. התמכרות כזאתי עיוורת למדי, כמובן שאחרי שאני עושה את זה יש אצלי

בתוך תחושה של אין סוף של ריקנות עצומה במימדיה!

פגיעה עצמית- אומנם יהיו כאלו שיגידו שלשרוט את עצמך זה לא מספיק בשביל להיקרא "פגיעה עצמית"

אבל אכן כן, יש בזה את אותו האפקט של לחתוך, תחושת סיפוק רגעית בשביל בכיבול להנמיך את תחושת

הכאב הרגשי בעיקר.. פשוט ברגע שאני שורטת אני הכי 'אוהבת' שהיד שלי נהפכת לאדומה ומעט נפוחה,

וההרגשה שהידיים שלי כאילו מתכלות באש.. ואם '"מתמזל" מזלי ויורד לי דם פה ושם אני מרגישה

שמחה קטנה (אבל תזכרו שזו שמחה ולא אושר!!)

אושר זה אמיתי, שמחה זה חולף..

סינית(?)- או כל שפה דומה לה (יפנית, אוקריאנית, פיליפינית וכ'ו..) פשוט הושפעתי "קשות" מ'אבודים'

מהזוג האוקריאני שהיה שם ונשמע לי נורא מעניין לדעת את השפה הזו.. כמובן שקודם אני רוצה לפחות קצת

להתקדם קודם בספרדית כי יש לי בספרדית בסיס מאוד חזק וכאילו סינית אני יודעת כלום לעומת ספרדית..

צילום- אהבתי ממבט ראשון!, חח.. אממ.. תמיד חשבתי איזה כיף זה יהיה לקבוע מצב מסוים

לצילום שבעיקר יהיה מבוסס על רגשות.. למשל דמיינו את הצילום הבא. נערה צעירה מביטה

במבט של תקווה לעבר השמיים, הזמן-לילה אך עינייה מביטות לאור קטן אך משפיע, בעוד

שהאווירה היא חורפית ואפילו אולי גשמית..

וואוי, איך הייתי מתה לצלם את זה..!!

הליכה- אני כבר חושקת ככ להתחיל בשגרת הליכות/צעידות מידי יום (לפחות כמעט כל יום..)

פשוט פעם אם הייתי חושבת לעשות את זה הייתי חושבת- כמה זמן יוריד לי כמה קלוריות וגם

הייתי חושבת בעיקר שזה לספורט והרזיה.. אבל ברוך ה', אני חושבת היום רק 100% על

הבריאות וההרגשה הטובה שזה משרה עליי.. הרגשה של חופשיות ורוגע..

סיפור 'כמו גשם מר'- התחלתי את אחד מחלומותיי (כתיבת ספר ופירסומו) והספר

מבוסס על חיי האמיתיים. אני מודה שהשם שלי בדוי פשוט אני חושבת שבמצב שלי

בחיים כרגע הוא מבטא אותי הכי טוב.

ולסיום, שיר שדיי מסכם את העניין, השיר (כמובן)

בספרדית והפירוש שלו הוא: "אני חי בשבילך"

כבר אין לאנשים מה להמציא.. רוב ההמצאות של הזמן האחרון כשלו.

אומנם, השוקולד טורטית נהדר (!) אבל זה רק בגלל העובדה שהופל עצמו מעולה.

כשזה מגיע לשוקולד לבן בערבוב של מסטיק בזוקה.. אממ זה לא נשמע ככ מזהיר..

ועוד כשהמציאו את הבמבה נוגט, זה היה סבבה בעיקר כשזה היה לכבוד יום העצמאות,

וכן כשהמשיכו לבמבה חלבה גם כן.. (ועל כן אני שונאת אותם כי זה ממכר אותי וזה גורם לי להשמין.. |:...)

אבל במבה נוגט עם סוכריות קופצות זה כבר הגזמה שאין לה בסיס, הטעם מרגיש נורא מאולץ וכבר עדיף

לאכול במבה רגילה ואם באמת רוצים, אז לאכול סוכריה..

אז ירדו הרבה גשמים ב"ה (=

אני מקווה למצוא השראות נוספות לצילום..

בנתיים צילמתי את גינתי הרטובה והלחה מהגשם שירד.

מקווה שתהיה לי השראה [ובעיקר מוטיבציה] לחזור לצייר..

להת'. (שבת שלום)