בעיקרון, ציירתי (ניסיתי כלומר) בפוטושופ דמות שתתאר את מצבי והרגשתי כרגע.

אומנם, הייתי מעדיפה פשוט לשים שיר שיתאים אך לא הצלחתי לחשוב על השיר ה"מסוים" הזה...

לכן בפוסט הזה אני יפחית במילים ורק אגיד שאני מרגישה שאני זקוקה נואשות לפסיכולוגית.

במילים אחרות, שמישהו זר יקשיב לי ולבעיות שלי ולתחושות שלי ולמצבים שלי ולרגשות שלי..

בתקווה שהדיבור וההקשבה יעזרו לי ואני סוף סוף אהיה אני באמת

אז קבלו את הציור המאוד חובבני שלי (ואווי, תספרו כמה פעמים כבר כתבתי את המילה 'שלי'..)

ואומנם יש בציור הזה מילים אך גם בלי המילים, הציור נורא מבטא

משהו מסוים, רגש, במיוחד בפנים של הדמות.. (ואווי, איזה עמוק..)

ואתם בהחלט מוזמנים לתמוך ולהגיב עד שאני אלך לפסיכולוגית, בנתיים אני עדיין בחיפושים אחר פסיכולוגית אחת טובה..

(או אולי פסיכולוגית בשקל?..!) ואולי בקרוב אני אוכל להרגיש מוכנה לחשוף את שמי אבל עד אז,

להת' עד לפוסט הבא, גשם.

אז כתבתי את זה כבעצם מעין סיכום לשנים האחרונות שלי, אולי תמצאו פה

תובנות לחייכם ואולי לא.. מקווה שלפחות זה ינעים את מעט מזמניכם היקר.

פייסבוק- בעקרון פתחתי אותו בתקופה שהייתי בבצפר, כי היו הרבה פעמים

שלא הייתי מעודכנת בעניינים שקשורים לבצפר ושהם באמת חשובים ומה שכן

אף אחד לא טרח לעדכן אותי באישי אז הייתי צריכה לפתוח חשבון בעל-כורחי..

(טיפול אצל) פסיכולוגית- חשבתי, אם עד עכשיו הכתיבה (בין אם ביומן פרטי או פה)

לא עזרה לי יותר מדי, אני מרגישה שאני חייבת לדבר עם מישהי זרה כי אם מישהו

שאני מכירה אני פשוט לא מסוגלת לדבר ועוד במיוחד שיש לי הרבה מידי בעיות שהן

דיי אישיות ואפילו גם כמה מביישות.

המעשה שלא יעשה- יש משהו מסוים שאני לפעמים נופלת בו ועושה אותו כבר מתוך מעין

התמכרות כזאת.. התמכרות כזאתי עיוורת למדי, כמובן שאחרי שאני עושה את זה יש אצלי

בתוך תחושה של אין סוף של ריקנות עצומה במימדיה!

פגיעה עצמית- אומנם יהיו כאלו שיגידו שלשרוט את עצמך זה לא מספיק בשביל להיקרא "פגיעה עצמית"

אבל אכן כן, יש בזה את אותו האפקט של לחתוך, תחושת סיפוק רגעית בשביל בכיבול להנמיך את תחושת

הכאב הרגשי בעיקר.. פשוט ברגע שאני שורטת אני הכי 'אוהבת' שהיד שלי נהפכת לאדומה ומעט נפוחה,

וההרגשה שהידיים שלי כאילו מתכלות באש.. ואם '"מתמזל" מזלי ויורד לי דם פה ושם אני מרגישה

שמחה קטנה (אבל תזכרו שזו שמחה ולא אושר!!)

אושר זה אמיתי, שמחה זה חולף..

סינית(?)- או כל שפה דומה לה (יפנית, אוקריאנית, פיליפינית וכ'ו..) פשוט הושפעתי "קשות" מ'אבודים'

מהזוג האוקריאני שהיה שם ונשמע לי נורא מעניין לדעת את השפה הזו.. כמובן שקודם אני רוצה לפחות קצת

להתקדם קודם בספרדית כי יש לי בספרדית בסיס מאוד חזק וכאילו סינית אני יודעת כלום לעומת ספרדית..

צילום- אהבתי ממבט ראשון!, חח.. אממ.. תמיד חשבתי איזה כיף זה יהיה לקבוע מצב מסוים

לצילום שבעיקר יהיה מבוסס על רגשות.. למשל דמיינו את הצילום הבא. נערה צעירה מביטה

במבט של תקווה לעבר השמיים, הזמן-לילה אך עינייה מביטות לאור קטן אך משפיע, בעוד

שהאווירה היא חורפית ואפילו אולי גשמית..

וואוי, איך הייתי מתה לצלם את זה..!!

הליכה- אני כבר חושקת ככ להתחיל בשגרת הליכות/צעידות מידי יום (לפחות כמעט כל יום..)

פשוט פעם אם הייתי חושבת לעשות את זה הייתי חושבת- כמה זמן יוריד לי כמה קלוריות וגם

הייתי חושבת בעיקר שזה לספורט והרזיה.. אבל ברוך ה', אני חושבת היום רק 100% על

הבריאות וההרגשה הטובה שזה משרה עליי.. הרגשה של חופשיות ורוגע..

סיפור 'כמו גשם מר'- התחלתי את אחד מחלומותיי (כתיבת ספר ופירסומו) והספר

מבוסס על חיי האמיתיים. אני מודה שהשם שלי בדוי פשוט אני חושבת שבמצב שלי

בחיים כרגע הוא מבטא אותי הכי טוב.

ולסיום, שיר שדיי מסכם את העניין, השיר (כמובן)

בספרדית והפירוש שלו הוא: "אני חי בשבילך"

אם היה אפשר להיגמל מאוכל, הייתי שמחה!

פשוט אני לא מצליחה כמעט אף פעם להפסיק לאכול עד שכואבת לי הבטן..

אפילו אם אני חושבת על זה לפני, אני לא מצליחה לעצור!

אני שונאת את העובדה שאני בו זמנית אוהבת ושונאת אוכל!

סליחה על היותר מידי איזכורים עם השרש א.כ.ל

נכון שאומרים שמי שחושב שהוא משוגע אז הוא לא? בגלל שמשוגע הרי חושב שהוא שפוי.

המשפט הנ"ל משגע אותי אפילו עוד יותר ממה שחשבתי..

הייתי רוצה אפילו ללכת לפסיכולוגית ואולי זה יעזור לי אבל.. אני לא מרגישה שאני מסוגלת, אני לא אצליח לדבר..

חוץ מזה, אני לא אפסיק לחשוב בכל פגישה עד כמה שהיא יקרה ועולה לאמא שלי כסף, זה לא ייצא לי מהראש וככה יבזבז יותר זמן (=כסף)

חשבתי שאולי כדאי שאני לפחות אנסה לכתוב שירים, כאילו אתם יודעים, כמו הזמרים האלה שיש להם שירים אישיים שהם כתבו ובכך שהם כתבו זה עזר להם כמו פריקה מסוימת, במקום ללכת לדבר עם מישהו..

גם המחשבה והאובססיה של בית משוגעים לא יוצאת לי מהראש, אני מרגישה שכאילו אני אמורה להיות שם או WHATEVER...