זה מרגיש כמו סכין בבטן כל פעם שזה עולה במחשבה.

והכל עולה, והכל מציף

אותה ההרגשה כבר חודשים

הרגשת בדידות..

הרגשה ששום סטוץ לא יסדר

ולא שום פגישה עם חברים מהתיכון

ולא שום בלוג בישרא-בלוג..

אני רוצה אהבה

אני חושבת שזה כבר מעבד לרצון

אני חושבת שזה הפך לצורך

אני צריכה אהבה..

אבל אני מפחדת

ואני מחפשת אהבה במקומות הלא נכונים

אני חוזרת אחורה למקומות שאני לא צריכה לחזור אליהם.

אני חוזרת על אותן טעויות

שוב

ושוב

ושוב..

אני כאילו לא לומדת מהטעויות שאני עושה, למרות שאני מפצירה בעצמי שבפעם הבאה זה לא יקרה.

אבל זה קורה שוב

ושוב אני לא מבינה איך ולמה 

ובסופו של דבר אני מי שפוגע בעצמי הכי הרבה..

ובסופו של דבר זה יהיה יותר מוחשי מאשר מנטלי...

וזה מה שמפחיד אותי