הרב עובדיה יוסף ז"ל  [קרדיט: ויקיפדיה]

לפניכם סדרה בת שישה מאמרים וכותרתה "המכתב שלא הגיע לידי הרב עובדיה ז"ל". מדוע לא הגיע? כי אנשי הרב זרקו את המכתב ולא הכניסוהו לרב. איני בטוח אם קראו את המכתב ואילו היו קוראים היתה להם משנה-סיבה לצנזרו ולהרחיקו מעיני הרב. זה היה לפני 15 שנה והיום החלטתי לפרסם את תוכן המכתב שלא הגיע ליעדו... החלטתי לפרסמו דווקא באתר חרדי והרעיון נפל עלי במקרה, כי לפני מספר ימים שלחתי סדרה בת שלושה מאמרים בנושא הגזענות, וביקשתי לפרסמה באתרים הישראלים ברשת, ובין הראשונים שנענו לבקשתי היה האתר החרדי "בחדרי חרדים". קיבלתי מייל מהעורך הראשי של האתר, מני גירא, בו הודיעני כי החליט לקלוט את הסדרה שכתבתי על הגזענות ולפרסמה באתרו, וכן היה. כך עלה לי הרעיון לשלוח לו עוד סדרה על המכתב שלא הגיע ליעדו- רעיון שלא עלה יפה, והפעם העורך לא החזיר צילצול ואני יודע את הסיבה- ולמעשה הן מספר סיבות תספרו על האצבעות: 

1.     תוכן המכתב אינו מחמיא לרב עובדיה ז"ל, 2. התוכן גם לא מחמיא לרב אריה דרעי שכנראה חסותו פרושה על "חדרי חרדים", 3. בגוף המכתב הועלה הנושא הטעון של גיוס החרדים, 4. המכתב נכתב ביום שבת; מחבר המכתב מעיד על זאת, לפני 15 שנה הייתי בעוונותי חילוני וחיללתי את השבת; היום אני שומר שבת ואולי באיסור הילכתי עסקינן: להנות ממאמר שנכתב ביום שבת. להגנתי אומר כי המדובר במכתב מציל חיים ובפיקוח נפש עסקינן, כמוהו כתרופה מצילת חיים שנוצרה בשבת, היעלה על הדעת שההלכה תאסור לקחתה בשבת? אשאיר לקוראים להתמודד עם קושיה-הלכתית זו ולהחליט בהמשך המאמר אם בפיקוח נפש עסקינן.  

בכל אופן ביקשתי להגיד בהקדמה הזו כי פני ההסטוריה לנצח לא ישתנו: אותן הסיבות שמנעו מהמכתב שלי להגיע לרב עובדיה ז"ל הן אותן הסיבות שמנעו לפרסמו באתר החרדי: לא משנה אם תוכן המכתב טוב או לא, נכון או לא, חשוב או לא, הוא אינו מחמיא לרב עובדיה ולאריה דרעי וזו מספיק סיבה טובה לזרוק את המכתב לפח. כך במחי כף אפשר גם לזרוק אדם לפח, רעיון לפח, או סתם הגיג, הרהור או חשיבה... כך אנחנו מתייחסים, לא פעם, לילדים שלנו, לעובדים שלנו, להורינו לנשותינו לפיקודנו, לנאשמים שלנו או לטוענים שכנגדינו, את הגיגיהם אנו זורקים לפח ואת תוכניותיהם אנו דוחים מכל וכל – לא כי תוכנם אינו תקין וכי התאמצנו לבדוק? אלא כי עטיפתם אינה מתיישבת עם התוכן שלנו באותו הרגע. זו האמת שרובנו מחליק אותה ובבוא היום ניתן עליה את הדין בפני דיין האמת, בשמים ממעל וגם על הארץ מתחת. זו ההקדמה והתוכן להלן. 

לפני מספר ימים ובקונטקסט מסוים כתבתי כי המאמין בהשם יתברך ובתורת משה עבדו, צריך ללכת בדרכי התורה בכל מסלולי החיים, חינוך דתי, חשיבה דתית, וכמובן משפט דתי; להיות מנוי על מערכת משפט דתית כתובע וכנתבע. במילה אחת, כנות, שהאדם יהיה כן עם עצמו; לא לסתור את עצמו, מה עוד אם המדובר בגדול הדור. אני חושב שלמרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל היתה הזדמנות ללמד את כל הדור שיעור בכנות, אולם ולצערי מרן פיספס את השיעור הזה ואנחנו, הדור של מרן, נותרנו עם שאלות פתוחות.

אני מדבר על התנהלות מרן בפרשת דרעי. מרן הוא לא רק גדול הדור, הוא גם מורה הדור, הוא הדוגמה של הדור, כל העיניים היו נשואות אליו ומכאן נגזרת השפעתו. היתה לו השפעה חינוכית ותרבותית על כל בני הדור הזה, ולא רק על הפלג הדתי, אפילו החילוניים ראו בו דוגמה והעריצו אותו, בחלקם הרב אהבו אותו וראו בו כסבא ישר כסרגל שאומר את כל אשר על ליבו באופן ישיר ולפעמים בוטה; ואף את הבוטות הזו אהבו וראו בה כתמצית הכנות. אני מזכיר את זאת בשביל להצביע על הכוח העצום שהיה למרן, כוח ההשפעה, הוא יכל להשפיע וכפי שציינתי, היתה למרן הזדמנות פז ללמד אותנו שיעור בל יישכח בכנות, בכנות התורה, ביופי הזה, ולצערי וצער כל בני הדור, לא רק פיספסנו את השיעור הזה אלא אף קיבלנו מסר מנוגד, במהופך. קיבלנו שיעור הפוך על הפוך והבילבול חגג.

מרן עובדיה יוסף ז"ל הצליח לבלבל דור שלם בפרשת דרעי, ואת זאת אני מוסיף מיומני האישי:

בהתחלת המסע שאג מרן בחוצות כי הרב דרעי לא אשם, וכי המדינה המרושעת העלילה על הצדיק עלילת שווא, וכי יוחזר ברגע שיחרורו אל כס המלכות של ש"ס. בסופו של דבר וכאשר נפתחו שערי הברזל ומתוכם זינק הצדיק, שכח מרן משאגתו והשאיר את ישי על כיסא מלכותו, כאשר הצדיק משוטט במסדרונות הריקים ומשתאה: היכן מרן והיכן הבטחתו, היכן התורה ונתיבותיה הבטוחים – תרתי משמע.

השנים עברו ולפתע פיתאום מרן משנה כיוון, זורק את ישי לפח הפוליטיקה ומושיב במקומו את הרב דרעי, ואנו, ילדי הדור, מתחילים מכאן ואילך מסע מורכב של בילבול שמאותו רגע אוחז בנו ולא מרפה. מסע זה מגיע לשיאו דווקא לאחר הסתלקות מרן וכאילו ציווה לנו את הבילבול למורשה. הקלטת האינטימית נחשפת, בה מתוודה מרן על רשעות הצדיק שהוחזר על-ידו לכס היו"ר, "הוא הרשע שאינו שומע בקולי ולא עושה לי חשבון"- כך מתוודה מרן, לב אל לב, בפני בנו יקירו ר' משה שליט"א ובפני כלתו הרבנית, הנאשמים היום ע"י יתר האחים במעילת ענק.

ואנחנו ילדי הדור מבולבלים כבר עד מעל לראש: אנא הגד לנו גדול הדור מרן ממרום מושבך בשמים: האם דרעי אשם או לא אשם. מהי דעתך בנידון או אם תרצה- מהי דעת התורה, התואיל לגלות את סוד-ליבך הפעם בפנינו הדור המבולבל והשסוע?

לקח טוב וסיכום: סוד כמוס לקח עימו מרן לקבר והותיר אותנו, אנו ילדי הדור המבולבל, לכסוס את ציפורנינו עד זוב דם.

הרב עובדיה יוסף זצ"ל הלך לעולמו והשאיר אחריו מורשת ענפה ועשירה, ספרים יקרי ערך, וקלטת. הוא השאיר מפלגה שעברה רגע נבוך בגין הקלטת הזו, אך חיש מהר העניין נמוג וחלף. טלטלה זו לא השאירה בידי דרעי אלא להתפטר, ובמחי כף דרעי חזר בו מהתפטרותו וקיבל עליו את מרות מועצת החכמים. ש"ס לא התפרקה ובסקרים חזרה למקומה הטבעי.

אבל משהו הותיר טעם מר. משהו שאני ואתה וכולנו מרגישים עמוק עמוק את מרירותו, את החומצה שלו, הרגשה קודרת ומדכדכת ובעיקר מתסכלת. גם האיש הדתי והחילוני והאתאיסט היהודי- כן יש דבר כזה, כולם רצו להאחז במשהו, רצו להאמין כי מי מאיתנו עודנו אוחז בחוט האמת ולא מרפה. הרב עובדיה אולי היה אחד האחרונים שבנפתולי ליבנו ראינו בו את המועמד האולטימטיבי שאוחז באמת- הגם ולא כל פלגי העם הסכים עימה. הרב עובדיה היה אדם כנה וישיר שחלק לא מבוטל מהציבור החילוני אהב לבקר אותו ואף להשמיצו, אבל כולם, כן כולם האמינו בו וביושרו, ואף בסוד ליבם העריכו אותו כחלופה לכל הציניות והאירוניה; לשקץ הארור הזה השולט בנו ומכער את פנינו וכבר יצא לנו מהאף.

הרב עובדיה ואני מעדיף לקרוא לו כאן סבא עובדיה היה אדם ישיר וישר, אמר את כל אשר על ליבו באופן בוטה וישיר, וכולנו אהבנו את התכונה זאת, הכנות הבוטה הזו שכה חסרה בימינו; גם מי שביקר אותו והקניטו העריץ בסוד ליבו את הסבא הבוטה והישיר.

עד שבאה הקלטת. עד שנכפתה עלינו התהייה- התוכו כברו. וברגע אחד משהו קרס. התפוגג. משהו שבנינו עליו בניינים וארמונות, משהו שחיבר אותנו עם חלום מתוק כי לאמת יש חוט ואני חש בו כמעט נוגע בו. ולפתע הכל קרס, וגם הסבא החביב והכנה לא עמד, ממש כמונו, בפיתויי הציניות.

הבעיה של כולנו וגם של הרב עובדיה היא ברעיון של מינוף האמת, דהיינו לווסתה ולו לרגע קט עד להשיג את המטרה הטובה והמתאימה מכולן, ומכאן הדרך קצרה ליפול בבור של המונופול על האמת. סיפור עגום זה מתחיל כשאיננו מסוגלים להוציא לפועל את המונופול על האמת כי בעצמנו איננו משוכנעים בו ולכן גם איננו מצליחים לשכנע את האחרים בתקינותו, או אז פונים בלית ברירה אל הדרך הבטוחה של גניבת הדעת; פשוט בונים דרך מפותלת שתוביל בסופה אל האמת המווסתת, ובלשוננו אל האמת הנשגבת והטובה לכלל הציבור.

הרב עובדיה האמין בנסיונו של דרעי למרות ולא האמין לאיש דרעי שלדידו אשם הוא באישומים נגדו, אבל טובת הכלל מנחה כי דרעי יעמוד בראש ש"ס וישיג דווקא בדרך המפותלת שלו את האינטרסים של ש"ס. זו היתה האמת הנשגבת של הרב עובדיה שהאמין בה, ופנה בלית ברירה אל הדרך המפותלת בשביל לסלול דרך לאמת הזו ולקבל את המונופול עליה. אני הקטן חלקתי עליו וחשבתי כי אין לווסת את האמת ואין למנפה גם עבור המטרה הנעלה ביותר כי לאמת אין מונופול. כן העזתי לחלוק עליו כבר כאשר יצאה פרשת דרעי בהתחלת דרכה לפני 15 שנה, וניסיתי, אני הקטן לשכנעו כי על האמת אין מונופול ובסופו של יום, מי שיינסה ליצור את המונופול על האמת הזו – ייפול באותו הבור של המונופול שכרת.

וכל השאר הסטוריה; הגורל חס על הרב עובדיה ולא נפל בחייו לאותו הבור, אך האמת שלו נפלה גם נפלה לאחר מותו, נפילה קשה ואכזרית מנשוא שש"ס אומנם קמה ממנה וחזרה בסקרים למקומה הטבעי, אך תחושת המרירות והתיסכול שאחזה ברוב רובו של הציבור – עדה היא כאלף עדים על קריסת האמת של הרב עובדיה, אשר בסופה באה גם באה הנפילה לבור.

להלן המכתב שכתבתי על האמת הזו לרב עובדיה יוסף ז"ל. את ההקדמה להלן הכנתי כאשר הפכתי את המכתב לגלוי וביקשתי לפרסמו ברשת, וזאת כאשר הבנתי שאין סיכוי כי המכתב יגיע ליעדו ושהנמען יפתח את המעטפה ויקראהו.

ובכן שבת אחד בצהריים, לפני 15 שנה, ישבתי בחנות שלי (היום אני שומר שבת) וכתבתי מכתב לרב עובדיה יוסף, מכתב אישי ביותר ממעמקי ליבי... לציין, שאין ולא היה לי שום קשר לאיש הזה, לא מפלגתי לא משפחתי ולא שום דבר מלבד היהדות של שנינו, פשוט ביקשתי כתובת רוחנית וזה מה שמוחי העמיד לרשותי באותו רגע, את הרב עובדיה יוסף.

את המכתב כתבתי באמצעות עט ונייר - הרבה ניירות, לא היכרתי את נפלאות המחשב באותה תקופה. לקח לי מספר שעות לכתוב אותו ועוד באותו יום, העתקתי את הטיוטה על דף לבן וישבתי לחשוב איך אשלח אותו אל הרב עובדיה יוסף, איך אבטיח שהמכתב יגיע לידיו. היה לי חשוב עד מאוד שהמכתב יגיע לידיו וכבר מאותו רגע הערכתי שהעניין לא פשוט. מי אני שהרב יקרא את מכתבו ויתן לו את תשומת ליבו... אבל מנסים מה אפשר להפסיד מה עוד, וכאמור, היה לי חשוב שאותו מכתב יגיע לידיו, חשוב עד לאין ערוך.

מה לא ניסיתי ומה לא עשיתי... היגעתי עד הרב אורי זוהר המפורסם והצלחתי ליצור עימו קשר ישיר שיעשה משהו בנידון, שהמכתב יגיע לידי הרב עובדיה ושייגע בו בידיו באצבעותיו... ולא זז דבר. היגעתי עד גדול המחזירים בתשובה הרב אמנון יצחק – ולא זז הברקס. עשיתי את כל מה שלאל ידי אך לא הצלחתי להגיע לנס הזה! ורק למען התיעוד אציין גם את זאת: ב- 16 במאי 2001, נשלח המכתב דרך UPS   וכן נמסר בלשכת הרב בירושלים, אולם לא נתקבלה עליו תגובה מעולם גם לא אישור קבלה, לא מהרב ולא מטעמו.

אני הולך לחלק את המכתב לחמישה פרקים, בשבוע הבא ובע"ה הפרק הראשון.

קישור לפרק א'