פעם אני צוחקת וחמש דקות אחרי זה אני נזכרת במשהו עצוב ואין לי מצב רוח עד שמישהו מצחיק אותי בטעות. בבית הספר עוד איכשהו זה מתון, ואז כשאני מגיעה הבייתה שוב נופלת עליי הבאסה ואני מתחילה לחשוב על כל הדברים העצובים. די באינסטינקט אני שומעת מוזיקה ופתאום מתרכזת במילים, מה שעוד יותר מעציב אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
