והיה לי קשה להודות בזה ודי הכחשתי שזה רק קראש ושחברות שלי יפסיקו להציק לי אבל אני באמת אוהבת אותו.
הוא מדבר אליי בצורה כל כך יפה ומחמיא לי בלי הפסקה (והרי ידוע כמה מחמאות קונות אותי) ורק בגללו יש לי סיבה לבוא לבית ספר.
התחלתי היום להרגיש שזה קצת הדדי. חברה שלי (אהמאמיליאהמ) שכנעה אותי כשהיא חזרה שלוש מאות פעמים על המשפט "רואה? הוא ממש בקטע שלך!" ועם כל מחמאה שלו קלטתי שאולי אני צריכה לפחד קצת פחות(:
וזהו. חפרתי עליו מספיק (ואני עוד אחפור עליו הרבה) ואני ממש שמחה שיש לי אותו, לפחות כידיד. בינתיים
בבלוג זה
בכל הבלוגים
