זה שאני נשארת עד שעות מאוחרות באמת, וישנה חצי יום. זה מסמל שאני באמת בחופש.
אני קצת מתגעגעת להתקפי המוזה שהיו לי בשעות כאלה, שהייתי יושבת עד ארבע בבוקר וכותבת בלי הפסקה...
בינתיים קצת כואב הראש. מן כאב מציק כזה שחוזר ונעלם, חצי מורגש.
ובכל זאת, די טוב לי.
דזמונד,
אין לי מה לכתוב פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
