אני ואבא שלי החלטנו ללכת לבריכה. רציתי שגם כמה חברות יצטרפו כדי שלא יהיה לי משעמם אבל אף אחת לא יכלה.
כשהגענו לבריכה התמקמנו על שני כיסאות נוח. מרחתי קרם הגנה והלכתי להשתזף. בדרך הייתי צריכה להקיף את כל הבריכה של העמוקים. כשהגעתי לפנייה אחד משני ערסים שישבו כמה מטרים ממני שרק לי >< לא התייחסתי והמשכתי ללכת וכשעברתי לידם אחד מהם אמר לי ברוסית (אני לא הולכת לכתוב ברוסית כי אני צולעת) משהו בסגנון של מה קורה. נו, ערס טיפוסי 
אחר כך נכנסתי קצת לבריכה ואבא שלי (שוב) ניסה ללמד אותי לשחות. היה מישהו ששמתי לב שעשה בריכות כל הזמן והיה לבד. כשנכנסנו הוא הסתכל עליי ומאז הוא בערך... לא הפסיק. זה היה קצת לא נעים ומביך והוא סוף סוף העז לדבר כשאבא שלי השפריץ על כמות עצומה של מים והוא צחק מהצד. הסתובבתי אליו, חצי צוחקת וחצי עצבנית ואמרתי לו שלא צוחקים על דברים כאלה, אז הוא אמר שזה היה מצחיק אז הוא צחק. אחרי כמה דקות הוא התקרב אלינו ואמר:"אני יכול רק לשאול שאלה?" הסתכלתי עליו וניחשתי שהוא ישאל אותי מה השם שלי או משהו. "אני יכול לנסות ללמד אותך לשחות?" הייתי די בהלם כי זה לא היה צפוי, אבל חייכתי ואמרתי לא. הבנתי שזה נשמע קצת יותר מדי תקיף ומיהרתי להסביר את עצמי. זה היה מן גמגום מהיר:"לא. כאילו... חבל עלייך, לא עליי. אי אפשר ללמד אותי לשחות, זה פשוט לא הולך." ועכשיו אני קולטת שאפילו לא הודיתי לו. אבא שלי צחק ואמר שכמות הפחדים שלי יותר גדולה מכמות (נפח, אגב><) המים
עוד משהו - אני מנסה להתערב עם אבא שלי ולסחוט ממנו עשרים שקלים (כי אני פשוט לא אוהבת לבקש מההורים) , אז הוא התחיל לצחוק עליי ואמר שאם אני אשחה לבד כמה מטרים הוא יתן לי מאה. אותו הבחור צחק (שוב) ואבא שלי אמר לו:"מה אתה צוחק? תעזור לה תקבל חמישים." 
זה היה די מביך, כי הוא רצה לנסות לשדך בינינו ואמר שהוא כל הזמן מסתכל עליי. אני לא מדברת עם אבא שלי על בנים.
דזמונד,
שישנה חצי שעה בצהריים והאמת? זה הספיק לי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
