גבירותיי ורבותיי!
זו אומנם לא הוכחה להיותי חד קרן (לא, אני לא אעלה תמונה שלי. המפ.) אבל זה מספיק קרוב. אה כן, מצאתי את זה בבלוג של הילי, אם אני לא טועה.
כבר כמה ימים שיש לי חשק בלתי מוסבר שבוער לי בבית החזה לכתוב. אני מונעת את זה כל פעם מחדש כי אני באמצע משהו, או שאני פשוט לא יודעת מה לכתוב למרות שהכמיהה כל כך גדולה. אז החלטתי לשבת, ומה שיצא יצא.
סיימתי עם המתמטיקה. סוף סוף. אומנם נשארו לי כמה בעיות שאני עוד לא מצליחה להבין אבל על זה אני כבר אעבור עם המורה או משהו כזה. עכשיו צריך לקוות שילך טוב במבחן, כי הוא אמור להשפיע על המשך השנה (או לפחות הסמסטר הראשון) וכדאי שיצא לי מ10+ שעות של עבודה משהו טוב.
שבוע. נותר לי עוד שבוע לחופש. עוד לא הצלחתי להפוך את השעון הביולוגי חזרה. אני לא רוצה. אני רוצה לנצל כל דקה, להישאר ערה כל יום עד שאני אתמוטט מעייפות ב10 בלילה ביום הראשון ללימודים. גם אם זה אומר שאני ארדם באחד השיעורים, מה שאני לא רגילה בכלל לעשות.
תכננתי לכתוב פוסט מאוד קצר וחסר תכלית. ועכשיו יצא לי משהו קצת יותר טוב. ואני שמחה. ומתרגשת. אני לא יודעת ממה. מהכול.
אני אוהבת את פרצי החיוכים הבלתי מתוכננים שלי. ואני אוהבת את המחשבה שבעוד שבוע החברה שמתלהבת מהחיוך שלי תחזור להתלהב ממנו, ותיתן לי עוד סיבה להרחיב את החיוך.
דזמונד,
קסומה באופן מפתיע
בבלוג זה
בכל הבלוגים
