אז ישבתי שעתיים (שלוש?) על הפאזל החדש - ישן והצלחתי לחבר הרבה חלקים וכבר מתחילים לראות את התמונה, אז אני ממש שמחה וגאה בעצמי. ואז מה אם כואב לי כל הגוף, ואז מה אם יש לי עוד שיעורים בצרפתית? אף אחד לא באמת הולך לעשות אותם אבל אני פשוט חייבת, כי זו אני. וכי אני לא כמו שאר הקבוצה שמזלזלת בזה. ובחודשיים האלה אני בטוחה שכבר שכחתי המון חומר אז צריך לעשות קצת ריענון, וזה זמן מעולה.
גיליתי שלא משנה מי המורה שלי שנה הבאה אני חייבת לקחת את הספר המעצבן הזה באנגלית, עוד יביאו לנו עבודה על זה. אז מחר ספרייה, ושוב לחזור לנגן את הדף ה3 שגורם לזרת שלי להיתלש מהמקום.
עוד שעה וקצת יש תוכנית אחת שאני אוהבת, משטרת האופנה או משהו בסגנון. זה כל כך דפוק אבל אני אוהבת אותה. אמא תמיד אומרת שהמגישה מטומטמת ו"תסתכלי איך היא נראית" אבל שיהיה. 
דזמונד,
רעבה, והולכת לאכול צהריים עכשיו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
