אוקיי? לא יכולה.
אני מחזיקה בחדר גלילים של נייר טואלט JUST IN CASE שאני אתחיל לבכות/ צינון יתקוף אותי. זה קצת עצוב.
אז לא, אני לא יכולה. כשאנשים מסתכלים עליי הם בטח לא חושבים שאני מרגישה רע. חס וחלילה. מתי דזמונד מרגישה רע? רק כשהיא חולה. וגם אז, היא מתנהגת כרגיל. אני לא יכולה יותר. זה הורס אותי. אני רק מחפשת לאן לברוח, ואין לי כל כך הרבה אפשרויות. אני רוצה לבכות. לבכות וזהו. אבל אני שונאת את זה. אני לא יכולה לבכות. זה הורס את התדמית של פצצת האנרגיה המקפצת. וזה הורס את מצב הרוח, שדי אמור להיות בשמיים בתקופה הקצרה הזו.
שונאת את זה.
אני לא יכולה.
"את רעבה?"
"לא."
"אוקיי, משהו פה לא בסדר. מה יש לך?" - ככה בערך הולך הרגע. כשנאבד לי התיאבון, אז מבינים שמשהו פה באמת לא כשורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
