ספר חדש. ואז פרשתי והלכתי לישון לאיזה ארבע שעות. קמתי עם מסקרה מרוחה מתחת לעיניים והשורה "אני אבוא אלייך בלילה" הדהדה לי בראש בלי הפסקה
אז בסוף לא נצא מחר. שזה קצת עצוב, כי אנחנו מתכננות לנסוע כבר שבועיים ולא יוצא לנו בכלל. אבל לא נורא.
בכל יום שישי אני הולכת וקונה שני דונאטס. (אני מסוגלת לאכול שניים. אבל אחד מהם לחברה שלי) ואז היא קונה לנו קפה. וזה מושלם, אבל אני צריכה לסבול שעתיים בלי אוכל עד ההפסקה. חיכיתי היום 40 דקות(!) לאוטובוס שהיה אמור להגיע תוך רבע שעה. ועוד רצתי החוצה כי פחדתי שאני אאחר. זה מצחיק.
טוב שלפחות שבוע הבא אנחנו לא לומדים.
אכלתי טילון ויש היום הכול הולך וכיף לי.
עכשיו צריך להמשיך לכתוב! (אומייגאד, אמברוז וביאטריס כבר ביחד. אני כלכך... אומייגאד)
רויטל,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
