אני חייבת לומר שלמרות שלא האמנתי כל כך בעצמי הצלחתי לעשות את התרגילים המפגרים האלה ואחרי שעתיים יכולתי לומר ש... די סיימתי.
עוד כמה ימים נשארו ואני קצת מתרגשת. קצת הרבה. חברות שלי מדברות על יום ההולדת יותר ממני ואני לא בטוחה אם הן מתכננות לי משהו כי חברה פלטה לי משהו בספורט ואז אמרה שאסור לספר. (זה היה קצת מטומטם, כן. אז התעלמתי)
אותה החברה די התנהגה כאילו הכול בסדר בשישי. אני לא מבינה, ככה זה עובד? כאילו, אני היחידה (מהמעגל החברתי שלי לפחות) שמרגישה שלא הכול בסדר אם פשוט מעמידים פנים? אני מרגישה שהיא לא מחבבת אותי כל כך כרגע, למרות שהיא דיברה איתי כאילו כלום. אני לא אוהבת את הגישה הזו. חברה אחרת שלנו גם תמיד עושה לי את זה כשאנחנו רבות ואני תמיד במצב של אי ודאות אם הכול בסדר או לא, עד שהיא ניגשת אליי ומדברת איתי כרגיל. זו אני שפגומה כאן או שזה תמיד ככה? מה הולך כאן?
וזהו, בתכלס. אני עייפה.
רויטל,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
