החברות שלי ממש מדהימות. באמת. אני חושבת שלא הבנתי עד כמה אני חשובה להן ואפילו זלזלתי בהן לכמה רגעים.
ביום רביעי באתי כולי מתרגשת והראשונה שראתה אותי הייתה הג'ינג'ית שקפצה עליי ועשינו סיבובים וסלטות ושמיניות באוויר מול כמה ילדים מרוב החיבוק וזה היה ממש נחמד. אחר כך גם השאר בירכו אותי וחברה אחרת הביאה לי מתנה. בהפסקה הראשונה כמה בנות מיהרו ללכת לקיוסק ולא הספקתי לבוא איתן, אז נשארתי בכיתה עם עוד חברה. ואז, לקראת סוף ההפסקה שמעתי שיר יום הולדת והן באו עם בלונים והיה קצת מביך אבל ממש משמח.
כשחזרתי הבייתה חשבתי שכאן זה נגמר, אבל אז חברה טובה שלי התקשרה ואמרה לי לצאת אל מתחת לבניין שלי. זה היה בהפתעה מוחלטת ולא הבנתי מה הולך, וכשירדתי למטה הן צעקו לי מזל טוב וחיבקו אותי. הכרחתי אותן לעלות אליי ולאכול עוגה ואז הן היו אצלי חצי שעה ופתחתי את המתנות שהן הביאו לי וזה היה ממש יפה מצידן ולא צפוי, בהתחשב בזה שהן הלכו ברגל בקור שהיה באותו יום. בט נתנה לי פיג'מה שאני מטורפת עליה והחלום שלי כל יום כשאני חוזרת מבית ספר הוא ללבוש אותה ולא להוריד אותה לעולם. החברה הטובה שהתקשרה והג'ינג'ית, שהן השתיים האחרות שהגיעו אליי עם בט הביאו לי מתנה משותפת לפי מה שהבנתי שבעצם הרכיבו אותה ממלא דברים קטנים וממש יפים וחמודים והו, זה פשוט היה ממש יפה מצידן ואני קצת מתרגשת גם עכשיו.
חפרתי לכל החברות המון שאני רוצה לנסוע לנאפיס והן עשו לי "הפתעה" (אותה החברה שפלטה משהו בשיעור ספורט קצת הרסה את זה, וגם הג'ינג'ית אמרה על זה כשליוויתי אותן חצי דרך ביום רביעי) ונסענו לנאפיס בראשון. הן שמו לי כיסוי עיניים וזה היה ממש מפחיד ללכת עם זה וחברה שלי משכה אותי בקושי ולקחה לנו חצי שעה ללכת מהכניסה לבניין ועד למכונית
בכל מקרה, היה ממש מצחיק ויפה ואז גם אכלנו ופל בלגי וממש נהניתי. אני באמת ממש שמחה שהן ארגנו את כל זה בשבילי ומוקירה להן על זה תודה לגמרי.
וזה היה פוסט שלם על יומיים.
רויטל,
בבלוג זה
בכל הבלוגים
