שלום לכם, פליטיי החיים. אולי יש לי עתיד בעצם וכמו כל דבר על עצמי אני פשוט עדיין לא יודעת.
לפעמים אני שואלת את עצמי, מה יעזור לי לכתוב את כל השיט הזה? למי זה יזיז?
ואז אני נזכרת - לי. לי זה יזיז. אז אני אכתוב בשבילי. ואתם רשאים להציץ. |
| 12/2015
מראה מראה, הגידי נא כשאני מצחצחת שיניים אני חושבת עלייך. מתבונן בי עירום דרך המראה. עירום תמיד היה שלך ורק שלך ורק שלי. בפעם הראשונה שהפשטת אותי, בפעם הראשונה שהפשיטו אותי איי פעם, הרגשתי כמו ילדה קטנה. ובו בזמן כמו קליינטית של רופא. שצריך לספר לה שהכל בה בסדר. אפילו קצת יותר טוב מבסדר. לא אשקר, ברומנטיקה שהייתה שם, אם בכלל הייתה שם ברגע זה, כלל לא התעסקתי.
אני לא בטוחה מה אתה חושב עליי עכשיו. על הגוף הלא תקין הזה. שאתה כל כך אומר שהוא תקין כל הזמן. מעניין אם התרגלת. או כמוני, אתה מופתע עדיין, בכל פעם שאתה מפשיט אותי. נמס קצת בכל פעם בתוך הגוף שלך.
אני זוכרת שאתה התפשטת ליידי בעצמך בכל הטבעיות שבעולם. כאילו זה מובן מאליו.
אני הייתי בהלם אמיתי. פעם ראשונה בחיים שלי שאני רואה בן אמיתי ולא טלוויזיוני ומצונזר למולי. אולי רק בגללך לא הפסקתי לרעוד בחצי השעה שאחר כך. ולא בגלל מה שקרה אחרי שהתפשטת.
בכל פעם שאני מסתכלת במראה אני נזכרת בך קצת. מתבונן בי בעירום במבט מרוצה במראה של חדר האמבטיה, גורם לי להרגיש קצת טוב יותר עם עצמי, ומחייך.
| |
| |