התכווצות

מאז זלילת השניצלים ההזויה אתמול ב15:30 לא אכלתי כלום. ז"א, שתיתי כוס נס בערב ועוד אחת הבוקר(כוס נס אצלי מכילה סוכרזית ומעט מאוד חלב - 25 קלוריות סה"כ). אני אנצל את היום האחרון בבית כדי לא לאכול, ומחר בעבודה אצא להפסקה מאוחר יותר מכולם כדי שלא יקלטו שאני לא אוכלת בהפסקה וישאלו שאלות. ז"א, עד מחר ב15:30 אלו יהיה 48 שעות, אבל אני מגיעה הביתה רק 19:30 אז סה"כ אלו יהיו 52 שעות. אם זה לא יגרום לי לראות קידומת 6 על המשקל ביום שבת אז אני לא יודעת מה כן. בכל אופן, את המשך השבוע אני אתכנן בהתאם לשקילות מחר ובחמישי בבוקר.

אני מוכרחה לקנות מגפיים ומעיל, אבל אני מרגישה שזה לא מגיע לי. אין לי חשק לפנק את עצמי בפריטים חדשים, לא כשאני כה גדולה. אבל אלו פריטים הכרחיים. נראה לי שאחרוג ממנהגי ואקנה פריטים בחנויות פשוטות וזולות בעיר... לא מגיע לי לקנות פריטים ממותגים כמו בדרך-כלל. אני אצטרך להרוויח את זה באמצעות רזון.

כבר כתבתי כמה פעמים על חברה שלי שהתחילה דיאטה בדיוק ביום שאני התחלתי... אמנם, לפי מה שהיא מספרת היא אוכלת יותר ממני וירדה פחות ממני, אבל אני מרגישה שהיא יותר נוקשה ממני. נניח שאלתי אותה איך עבר הסופ"ש והיא אמרה שהיא נשברה - אני ציפתי לשמוע על איזו זלילה מטורפת והשבירה מבחינתה הייתה לגימה שהיא שתתה מהשוקולטה של החבר שלה. כאילו, בשבוע שעבר אכלתי מקופלת ולא עשיתי מזה כזה ביג דיל, והיא מרגישה שעם הלגימה נשברה הדיאטה. אז נכון שבטוטאל היא צורכת יותר קלוריות ממני(היא אוכלת נניח שתי חביתות ביום שמורכבות כל אחת משתי ביצים ולפחות כפית שמן, ועוד ארוחה אחת בסגנון של פתיתים עם חזה עוף) ואת הנס היא שותה עם סוכר, וביום חמישי היא אכלת שווארמה(ולא אכלה שום דבר אחר באותו היום) והעניין הוא שהיא גם מתאמנת כמעט כל יום על ההליכון בבית, אז היא שורפת יותר קלוריות ממני. היא יותר שמנה ממני, אני מעריכה שבכ10 קילו, אבל אני מפחד שהיא תרזה יותר מהר ממני ולראשונה בחיים(אנחנו מכירות 10 שנים, שבהן שתינו עלינו וירדנו עשרות קילוגרמים במשקל) היא תהיה יותר רזה ממני. אני ארגיש מושפלת, עלובה, לוזרית. אני באמת לא יודעת מה אני אעשה אם דבר כזה יקרה. וזה לא שאני חברה זבל שלא רוצה שהיא תרזה, אני פשוט רוצה להיות יותר רזה ממנה כל הזמן. שהיא תמיד תהיה לפחות מידה אחת מעליי.

אני חוששת שאני אוכלת יותר מדי ושאני לא אראה קידומת 6 ביום שבת. זה מתסכל, כי אני חוששת לאכול מעט מדי ואז להגרר לבולמוסים ואני גם לא רוצה להאט מדי את קצב הירידה. לא יודעת מה לעשות ):

-

בוקר: נס(25) 2/3 קופסאת שימורי חומוס(230) שניצל תירס לייט(100)

ביניים: תפוח(70)

עוד לא 12:00 ואני כבר על 405 קלוריות. לא נורא, אאזן את זה עם ירקות בהמשך היום.

אגב, בדיוק סיימתי לכתוב את הפוסט ואותה חברה התקשרה וסיפרה לי שהיא אכלה אתמול ארוחת בוקר בבית קפה. עם החביתות, לחמים, מטבלים, שתייה רווית קלוריות וכל מה שמתלווה לעניין. זה מוריד מעט מהלחץ, אבל אין לדעת איך הגוף שלה יגיב ואולי היא תרד השבוע יותר ממני. אני אשתדל שלא.

עריכה:

אכלתי היום המון. בהתחלה אכלתי שניצל תירס ואז הקאתי אותו. ואז אכלתי עוד שישה שניצלים במכה(פאקינג 600 קלוריות!) וכשבאתי להקיא שמעתי את השכן ליד החלון. קשה לי להסביר איך הדירה שלי בנויה, אבל בואו נגיד שהקיר של השירותים שלי הוא הקיר של הסלון של השכן והחלון שלי נפתח אל תוך החלון שלו. זאת אומרת שאין הפרדה גמורה ואם אני מקיאה הוא שומע את זה כאילו הוא עומד לידי. בקיצור, לא רציתי שהוא ישמע, אז חיכיתי שהוא יצא מהבית וזה לא קרה. כבר הפנמתי את העובדה שהרפש ישאר בתוך הגוף שלי, התחלתי לקלל את עצמי ולהרגיש שאין לי תקנה, ו3 שעות מאוחר יותר המטומטם עבר דירה בהפתעה. כאילו אם הייתי יודעת לא הייתי דופקה חשבון ומקיאה ומקסימום אומרת שאני חולה... זה לא שהוא נשאר פה וישמע את ההקאות שלי כל הזמן... פאקינג סיימתי את היום עם 1050 קלוריות. אני לא מעכלת את המספר הזה. אני פוחדת להשקל מחר, בטוח תהיה עלייה... אין מה לדבר על התקרבות לקידומת 6 בכלל ):

והכי מצחיק זה שעברה לי בראש המחשבה לקפוץ לאמפמ ולקנות בירות ובמבה. כאילו 'אם כבר אז כבר', אבל לא. עם כמה ש1050 קלוריות זה נורא, 2,000 קלוריות זה נורא יותר. קצת חמאת בוטנים טעימה בפה וסטלה לא שווים את רגשות האשם שישלשו את עצמם. 

למה אין שיטה להקיא את כל מה שבלסת? כאילו, הבטחה ש100% יצא מהגוף? שלא יהיו אינזימים שיפרקו את האוכל כבר בפה ושהקיבה תפטר מהכל. באמת שיכולתי להיות מאושרת במצב כזה. שוב, מחשבות של שמנה שלא יכולה לעמוד בפני אוכל אז היא מחפשת דרכים קלות. אתן מוזמנות לבוז לי.

הבוקר קמתי עייפה, לא הצלחתי להעלות בראשי דרך בה אני מקימה עצמי מהמיטה, מתארגנת ומגיעה לעבודה. החלטתי שמגיע לי יום חופש. התקשרתי למנהלת, שיקרתי שיש לי חום והיא מצידה רטנה ואמרה שהיא לא יכולה להתמודד עם חיסורים בחודש הכי עמוס בשנה, אמרתי שיותר משהיא צריכה אותי אני צריכה כסף, והיא השתתקה לרגע ואז איחלה לי שארגיש טוב. המשכתי להתכרבל במיטה החמה, עם כוס נס בידי. כשעה אחרי שתיתי כוס נוספת. בשביבות השעה 11:30 התחלתי לתכנן את המשך היום מבחינת אכילה, כשיש רק חלב, עגבניה אחת ושני מלפפונים בנמצא. בגדול התכנון שלי הוא לאכול ארוחה אחת ביום, ודברים קטנים כשאני חשה ברעב(פירות/ירקות/מרקים). החלטתי שהיום אוכל לחמניה מקמח מלא עם פחית טונה במים. הלכתי לסופר וגיליתי שאזלו הלחמניות הנמכרות כיחידות, מצד ימין במדף התחתון הבחנתי במארז של 3 לחמניות מקמח מלא שצויין עליהן שהן מכילות 128 קלוריות ל100 גרם. החלטתי לקנות את המארז ושמקסימום הוא ישמש אותי במשך יומיים-שלושה. בנוסף קניתי טונה, עגבניות, מלפפונים ותפוחי עץ. הגעתי הביתה, וכמו חזירה שלא יכולה להתאפק, ישר אכלתי לחמניה עם חצי פחית טונה וחצי עגבניה. מספר דקות לאחר מכן הלחמניה השנייה כבר עשתה דרכה אל קיבתי. מכשהבנתי שהסוף של הלחמניה השלישית יהיה זהה, הלכתי מהר אל כיור המטבח וכיסיתי אותה בסבון, כך שלא תהיה אכילה בשום צורה או מצב. התיישבתי על המיטה, מבינה שאכלתי כרגע שתי לחמניות ופחית טונה ובכך אני מרחיקה עצמי מקידומת 6 בשקילה הבאה. התחלתי לשתות כוסות מים ברציפות, סך הכל 5 כוסות בערך. נגשתי אל השירותים, כרעתי מעל לאסלה ודחפתי שתי אצבעות אל הגרון שמכיר אותן כה טוב. בהתחלה המון מים יצאו, בפעם השלישית החל לצאת מה שאכלתי(אחד הדברים שהכי דוחה להקיא זה טונה. זה מסריח פי 5 מהרגיל) ובאיזשהו שלב כבר לא יצא כלום. הרגשתי שרוב האוכל לא יצא עדיין, אז ניגשתי לשתות עוד 5 כוסות מים וחזרתי להקיא, עד שהרגשתי שלא ייצא יותר כלום. זה ממש אירוני שזה קרה יום אחרי שכתבתי את הפוסט הקודם, שציינתי בו שלא ארזה הפעם בעזרת הקאות ושאני אצליח לשלוט בעצמי. אבל אני כזו שמנה שאני מתנפלת על כל מאכל פחמימתי או שומני בתאווה, לא יודעת שובע או מרגוע עד שהם נכנסתי אל קיבתי, לא משנה באיזו כמות מדובר.

אמנם בהתקף הזלילה הזה לא תקעתי אלפי קלוריות(אני מעריכה שמדובר בגג 450 קלוריות, 500 אם אני אעגל בהגזמה) אבל עצבן אותי שהקצבתי לעצמי לחמניה אחת להיום, אבל לא הצלחתי לשלוט בעצמי ואכלתי אחת נוספת. זה הפתרון בשבילי? פשוט לא להכניס אוכל שמגיע באריזות או חבילות הביתה? למה אני לא יכולה לשלוט בעצמי? למה זה הכל או כלום? למה אני לא יכולה להסתפק בקוביית שוקולד וחייבת לבלוע חפיסה שלמה? למה כיכר לחם מחוסלת תוך יומיים? למה אני לא מכירה את תחושות הרעב והשובע? ואיך מתקנים את המוח השמן הזה?

אני באמת מרגישה הכי שמנה שאפשר, ונמאס לי.

עריכה:

מה שאכלתי היום:

4 כוסות נס(120)

שני תפוחים(160)

שניצל תירס לייט(100)

שליש קופסאת שימורים של גרגרי חומוס(115)

סה"כ 495 + השאריות שאני מעריכה שנותרו בבטן מזלילת הבוקר(100) = 600.

רקדתי בבית במשך שעה. שילבתי גם קפיצות והשתדלתי לשמור על דופק גבוה.