היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

ולכן רציתי לעודד עץ.

השתקפות העץ הבוחנת את עינייי

קפואה ואדישה לגופי המבהיל

נאבקת להוכיח שתוגתה היא בחיי

ובחיי  אחרים היא גיל.

כתבתי לתוגת העץ שיר

"ברגע שתחייכי גם אחייך אני ודאי"

והיא עם חיוך מאוכזב ניסתה להסביר

שתגותה תלויה רק בחיי.

וכאשר השיר איננו צלח

לא ידעתי באיזו דרך כדאי

לגרום להשתקפות שתשמח

ובכך ישמחו גם חיי.

העץ פצע את בגדיי

ותפר את עורי בבדיל

"זו את שצריכה לחייך אליי

כדי לעקור את תוגתי מהגיל".

השתקפות העץ הנבחנת על ידיי עיניי

לא השתנתה מאז שהאתמול התחיל

ובכל זאת לראשונה בחיי 

מבטי מתעקש להבדיל.

הגשם הוא אותו הגשם וכלום לא השתנה

אלו רק עיניי שבכל יום שונות

מידי פעם עבורן הגשם זורע תאונה

ולעיתים אחראי על הפריחות.

אני אותה אני, רק  אחרת.