היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

שומעים אותי לאט קצת נעלמת

זה לא נכון מה שהם מספרים

לפעמים אין אש אבל עדיין יש עשן

אני עוד נושמת אבל הם כבר מתאבלים.

אני לא מתה

רק לא חיה כבר מזמן

זה לא חדש

אבל ההבנה קצת מחלחלת.

הם קושרים אותי 

ובגדיי אינם

לא חשוב

כבר התפשטתי ממילא. 

הם מול המראה 

בודקים כל רגע איך הם נראים

ואיך זה לא גורם להם לקלוט

שהם בסך הכל לא יותר משתקפות.

שהם לא הגוף הפועל

הם רק הדמות.

קשרו ולא מבינים,

היכן.

אני לא מתה

כבר אמרתי,

רק לא חיה

ממזמן.