היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

כמה היא מתענגת

על צחנת כאבה המטפטף

וזולג לאורך רגליה

מכתים לה את הריצפה .

קלונה מתערטל בגאוותה

בעלטה חרישית וצורמת

נשימה מתקצרת ונבלמת באנחה

היא תוסיף לשמור על השקט.

שירים נכתבים לה כמו דם

שפורץ במהירות מלהב הסכין

מכוסים במחושיה ועירומים מול עצמם

וכמה שזה משגע.

מול הבור שבפנים היא מחפשת ערגה

לאותן התחושות הסיפרותיות

רק קצת להט וקצת אהבה

קצת פראות בלבוש נזירות.

צחנת כאבה המטפטף

מתבשם לו בנחת טרגית

כמה נעים לה

לבלוע את עצמה עד שובע.