היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

כל פעם

אחרי שאתה מחייך

אני מרגישה

שמשהו בתוכך נעלם.

נעלם,

אתה מבין?

כאילו החיוך נדבק לרקמות

וכשהוא הולך

כמו פלסטר

הוא תולש גם מהעור.

כל פעם

אחרי שאתה מחייך

משהו בעיניים שלך

פחות מבריק.

משהו בעיניים שלך

פחות שלך

ומשהו בעצב שלך

פחות עמוק.

כל פעם

אחרי שאתה מחייך

אני שואלת את עצמי

מה קרה

שדווקא עכשיו

בשניה הזו בדיוק

החלטת

לשנות את הפרצוף.

בשניה ההיא בין החיוך

לבין ההעלמות

מה קורה שם

חשבת על זה בכלל

אי פעם?