היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

כשהתנשקתי איתך

אתמול בערב

היית רחוץ ונקי

נדף ממך ריח של שירה

שנדבק לי לבגדים.

אולי אתה לא יודע

אבל צילמתי עם המצמוץ שלי

את החיוך שלך

כשכשלת לבטא

איזה משהו מסורבל.

כשחזרתי הבייתה

הורדתי את הבגדים

והחלפתי לטרנינג השינה

ואכשהו

בכל זאת

נשאר עליי חלק

מריח השירה

שלך.

כשאתם נעלמים

אני שונאת אתכם

ומקללת כל שארית חלקיק

שעוד נותרה על גופי

ושייכת

לכם.

אני כותבת עליכם שירים

אם הייתם יודעים

בטח הייתם מפחדים,

כמה כוח יש לי

כשאני מרסקת אתכם לאותיות.

ואותך

שהיית בתוכי

ריסקתי לשיר סוריאליסטי

ואותך

שהייתי בתוכך

וגילפת אותי פתאום

ניפצתי לשיר מטופש.

ואותך

שעוד לא הכרתי

אבל אכיר

ולא אסמוך עלייך

עד שאתפתה להאמין

ואחרי שתבתר את יאושי

ותקמט את שיניי

ותתלוש את קמט הצחוק

הבתולי

שיתחיל להתגבש לו סביב עיניי

אותך

אעניש הכי חזק. 

אותך,

אהפוך לשיר

שאתה כבר הלחנת

מזמן.

להביט בתכולתך

ללכת לאיבוד

זה מסקרן

כמה ההגיון מעורפל

בתוך חדרי המערכות 

הנבובים שלך.

לטעום ממך

עד שהטעם

מענג את המחנק

למצוץ לך

את הרגש

עד שתשפריץ עליי

את תסכולך.

ואני אריח אותך

ואתבשם מצחנתך

וארווה את צמאוני

מטיפות הזיעה 

שמטפטפות לך מהלחיים

וזולגות על צוורך.

אומר לך

שכמעט ו