היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

הן הולכות.

נוגסות בפלח חמצן עסיסי.

שורקות כיסופים לרוויה.

מפמפמות שקית זעירה של תיון,

לתוך כוס שקט רותח.

נושמות צבע צהוב סמיך.

מדממות קילופי אותיות.

זכרים ונקבות נשכבות

זו לצד זה

ובמשך

דקות עייפות ואפורות,

מזמזמות מנגינה ערטילאית.

כשהתנשקתי איתך

אתמול בערב

היית רחוץ ונקי

נדף ממך ריח של שירה

שנדבק לי לבגדים.

אולי אתה לא יודע

אבל צילמתי עם המצמוץ שלי

את החיוך שלך

כשכשלת לבטא

איזה משהו מסורבל.

כשחזרתי הבייתה

הורדתי את הבגדים

והחלפתי לטרנינג השינה

ואכשהו

בכל זאת

נשאר עליי חלק

מריח השירה

שלך.

נותרו לו שבעה צעדים

עד שיגיע לשערי הגהנום

ועדיין הוא ממלמל לעצמו

חזרה בתשובה.

ואיזו מן שאלה בכלל הייתה לו?

נותרו לו חמישה צעדים

הוא עוצם את עיניו

כדי להסתיר את החשכה

שבדרכו.

ריח גופות מחלחל לאפו

או צחנה צבעונית מדממת

הוא ניצב מול שער הגהנום

ועוד נאחז בתקווה למחילה.

הוא יושב במדור הרביעי

כאן לא יוכל עוד לישון

המראה היא כותלי הגהנום

והוא עירום.

אין ריח של גופות

רק ריח הנצח הרקוב

והוא עוד מוסיף לקרוא לאלוהים

שוב

ושוב

ושוב