היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

התאפרי בעדינות

מול הבבואה השקופה

נשימה אחרונה

חכי רגע נוסף

לפני שתשחררי אותה

חזרה לאוויר העולם.

צעדי יחפה

על המדרכה החמה

אל תכווצי את עינייך

השתקפי לך מתוך צילך.

שמלה לבנה

חושפת את זוג רגלייך

צחורות בתוך רחוב הומה

צללים

ועכשיו

היפרדי ממני לשלום

בליטוף אחרון על פניי

קפלי אותי בעדינות

והכניסני תחת כנפך.

הן הולכות.

נוגסות בפלח חמצן עסיסי.

שורקות כיסופים לרוויה.

מפמפמות שקית זעירה של תיון,

לתוך כוס שקט רותח.

נושמות צבע צהוב סמיך.

מדממות קילופי אותיות.

זכרים ונקבות נשכבות

זו לצד זה

ובמשך

דקות עייפות ואפורות,

מזמזמות מנגינה ערטילאית.

אני אוהבת להעלם

מול דפנות הקיום שלי

לגסוס מול ההשתקפות שלי

באישון העיניים שלכם.

נפרדת כל יום מאיבר אחר

או מרגש שכבר לא יורגש

נפרדת ממה ששכחתי

וכבר לא אזכר

וממה שכבר לא אשכח.

אני אוהבת לרוץ

להיפרד מעצמי בכל צעד

להעיף את עצמי מעצמי

להגיע לסף היכולת.

אני גוססת מול ההשתקפות שלי

האמת שכבר לא מעט שנים

מול אישון העיניים שלכם,

ובכל זאת,

אתם עדיין לא

רואים.