היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

אלימות היא נניח

כשאתה שורק לי ברחוב

וכשהוא לוחץ עליי חזק

אפילו שאמרתי

אז כשאתה לא מקשיב

כלומר הופך את הלא לכן

זו אלימות.

אלימות היא נניח

כשאתם צועקים עליי בפקק

שולחים לי איזו אצבע משולשת

כדי שאמהר יותר

כדי שתספיקו להשלים

את המרחק.

אלימות היא נניח

כשהם מתאגדים בחבורה

אל מול מישהי אחת

מקניטים ומחפיצים

נשראים במקום 

אבל דוקרים.

אלימות היא נניח

כשהדחף לרצון 

מקבל לגיטימציה מהמוח 

וברור שזה יפגע

וברור שזה אסור

מטשטשים  את המצב

כדי לומר שלא ברור

וכשדיעה נהפכת

לכלי להשמדה

וכשעמדה מתעקשת

לפלוש לתודעה

אלימות היא נניח

רצח, למשל

אבל גם "סתם"

להתלאם

להתעלם

להתקומם

ולהשמיד עם המילים

את מה שאתה נתקל בו 

ולא כל כך מתאים

לגחמה

לאידיאולוגיה

או לרעיון ממש מרהיב

אלימות היא אלימות

היא איך שהנניח

מתעצב

להיות

מקריב.

היי סדקים באדמות

היי שקרים ואמיתות.

היי גבורת הבלהות

היי שריקה בתוך דממות.

היי לבנה נעימה בלילות

ונעמה ביללות

היי ברכה בתוך קללות

היי שניה בתוך דקות

רק אל תאמרי לי

לא להגיד לך

מי להיות.

אין לכם רשות. אין לכם רשות לדבר אליי ככה. אין לכם רשות להתייחס אליי בצורה הזו. אין לכם רשות להעיר לי. אין לכם רשום להפוך אותי לאובייקט. אין לכם רשות לגרום לי לאי נוחות הזו. אין לכם שום לגיטימציה לבחון אותי מילולית בצורה הזו. אין לכם שום זכות שבעולם. ורובכם בכלל לא נוגעים בי. רובכם לא תגרמו לאף שערה מראשי אפילו ליפול. אבל אתם עדיין תוקפים אותי. תוקפים מבלי לשרוט. תוקפים עם המילים שלכם, המבטים שלכם, השריקות והצפצופים שלכם. אתם תוקפים אותי ומצלקים אותי מבלי שאוכל אפילו לחבוש את הפציעה, מבלי שאוכל לתת לה להגליד.

גורמים לגופי להתכווץ, לחוש חלחלה, גורמים לי להתחפר בתוך עצמי ולרצות להקיא. ואין לכם זכות. אין לכם רשות.והטירוף הוא לא שיגעון, הוא נורמה.

אני רוצה לצעוק ולצרוח. לשרוט במוחכם זעקה שפירושה "תפסיקו!"

זה קורה באוטובוסים, ברחוב, בבית הספר או הצבא, זה קורה בבוקר ובצהריים ובלילה. זה קורה כל הזמן, ואין אחת שלא חווה בחייה את אותן התחושות.

זה לא אמור להיות ככה. בשום צורה.

דיי!