היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

יש משהו מאכזב בציפייה הזו

ומשהו לא ברור

באכזבה

וזה לא שנחוץ לי

לנתח את הרגש הזה

אבל משהו בעצם הניתוח

משתלב בארסיות שבתקווה.

וזה נוזל לי מתוך האותיות

ומתפרץ ממאגר החרוזים

יש משהו לא ברור בפורקן הזה

שמטפטף בעיפרון את המילים.

אני כותבת משמע אני קיימת

בשביל הקיטש, נאמר: זו אהבה!

יש משהו מאכזב בציפייה הזו

ומשהו לא ברור באכזבה.

הילדה הכי יפה שכאן

יש לה עיניים עם מבט רחוק מכאן

ושיער ארוך ארוך וקצת מבולגן

ופה שותק עם חיוך שלא מובן

וכשהיא מציירת

גם אני מציירת

וכשהיא כאובה

אני לא מבינה איך אפשר להיות כאובה

כשאת הילדה הכי יפה שכאן 

הילדה הכי יפה שכאן

יש לה שמלה הכי יפה שכאן

וצחוק שנשמע כמו תו שרק נוגן

וקול קיצי אבל גם מעונן

וכשהיא מספרת

אז אני מקשיבה

וכשהיא מתבודדת

אני לא מבינה

איך אפשר להיות לבד

כשאת הילדה הכי יפה שכאן.

הילדה הכי יפה מכאן

יש לה אבא שברח הרחק מכאן

והיא הפסיקה לאכול מזמן

היא מתפוגגת בכל יום מכאן

הילדה הכי יפה שכאן

נאנסה על ידי אידיוט חרמן

שותקת מתי שרק ניתן

והוא שותק אבל נשאר חייכן

וכשהיא מתכווצת 

גם אני מתכווצת

וכשהיא עצובה

אני כבר מבינה

איך אפשר להיות עצובה 

גם אם את הילדה הכי יפה שכאן.

נזילים

כמה שאתם

נזילים

קבוצות של חול

קבוצות של מים

אותו הדבר

בלתי נתנים לאחיזה.

הייתי רוצה

להחזיק אתכם חזק

ולא לתת לכם את האומץ

לנזול לי בין האצבעות

הייתי רוצה

לפסל מכם

תודעה.

למלא את הציפית שלי

מכם

ולא מנוצות

כדי שלא תחשבו אפילו

להעלם עם שקיעתו של הבוקר.

שלא תעזו

לנזול.

נזילים

מתפוררים לי מהשיניים

תראו

על המצח שלכם

כבר מטפס לו העובש

ומהפה שלכם

נוזל לו ריר זקנה

חלקו מתעקב על הזקן

חלקו מטפטף על הריצפה

וחלקו

מתעלס עם לשוני

ומתערטל

ללא דופי

בהרמוניה.