היפופותומונסתרוססקוויפדאליאופוביה

שלוש שאלות

יופי צדקתם

השלב הבא 

מול המראה

אם תטעו לא אדע

וגם אתם לא תבינו

לאן אעלם

אם יהיה כאן נכון.

כנות זה עניין

שהייתי חוקרת

לו רק בכך,

הייתה לי אמונה.

פרדוקסים אני בלי לשים לב כאן צוברת

והופכת לאומנות עזובה ומשונה.

ואני מין אוסף

של שמות שנתנו לי

ואוסף של המון תהיות.

ומה היא תקווה

אם לא יצירת

אלוהים בלי שמות

תפילות אבודות.

פואטיקה

פואטיקה

פואטיקה

פואטי

פה אתי.

אתי כהן.

מבשלת לי לימון בתוך קנקן.

פואטי

לדבר על אתי

ועל איך שהיא נראת יפה כשרע לה.

והיא לא יודעת

כמה שלא אכפת לי

אם יהיה בצהריים דג או מרק.

פואטיקה

פואטי

לדבר על אתי.

ועל איך שהיא שונאת אותי שבעה.

פה אתי כהן.

פואטי לדבר בחרוזים

על דברים מהחלון

כמו עץ אלון

והרימון

שמתנדד לו 

ומזכיר לי את הזה

ואת השמה

ואיש לא רואה!

פה אתי

מבשלת לי לימון

בתוך קנקן של מים

ואני,

שותה בכלל

מיץ תפוזים.

שומעים אותי לאט קצת נעלמת

זה לא נכון מה שהם מספרים

לפעמים אין אש אבל עדיין יש עשן

אני עוד נושמת אבל הם כבר מתאבלים.

אני לא מתה

רק לא חיה כבר מזמן

זה לא חדש

אבל ההבנה קצת מחלחלת.

הם קושרים אותי 

ובגדיי אינם

לא חשוב

כבר התפשטתי ממילא. 

הם מול המראה 

בודקים כל רגע איך הם נראים

ואיך זה לא גורם להם לקלוט

שהם בסך הכל לא יותר משתקפות.

שהם לא הגוף הפועל

הם רק הדמות.

קשרו ולא מבינים,

היכן.

אני לא מתה

כבר אמרתי,

רק לא חיה

ממזמן.