דמיינו מכשיר שכל הזמן גורם לכם להרגיש לבד

לא סתם הוא גורם לכם להרגיש כך

המכשיר הזה הוא הסיבה שאתם בודדים

בכל רגע שקט שיש לכם אתם פונים אליו

בכל שניה של מבוכה וחוסר וודאות אתם מתחזקים דרכו

כשאתם בודדים אתם מחפשים ישועה במגע שלו במקום לנהל שיחה עם האדם הבודד שלידכם.

הוא מסתכל עליכם, עושה לכם קולות חמודים, הכול כדי למשוך את תשומת לבכם

ואתם נופלים לפח שהחברה האנושית טמנה לעצמה

גזרנו על עצמנו חיים של סלקטיביות דרך מסכי מגע

חיים שבהם פרטיות היא בדיחה, אהבה היא הבלחה וזיכרון הוא תמונה.

אני חושב משמע אני קיים, חבל שכבר הפסקנו לחשוב, יש מי שחושב בשבילנו.

השעון מתקתק והיום מתקרב, אותו יום בו אנחנו נהיה עבדים של המכשיר

אה אופס, היום הזה כבר פה.