כבר ארבע לפנות בוקר ואינני מצליח להירדם ויש לזה סיבה, זה לא עוד בחורה שמתרוצצת לי במחשבות ואפילו לא אחד מהגולים במונדיאל.

בתור סטודנט לסוציולוגיה אני בדרך כלל מסתכל על החברה והסביבה בכדי לראות אם כל השטויות שאנחנו לומדים באמת נכונות או שסתם התאורטיקן הזה עשה שאכטה אחת יותר מידי.

בהתחשב במה שאני רואה ומצליח להבין החברה הולכת למקום נוראי.

תחושה זאת מבעבעת בי כבר המון זמן אך לפני כשעה גבול נחצה. קראו לי תמים, מפגר, מיושן או איך שתרצו, אני עוד מאמין ברומנטיקה וקצת מסתורין, הרגע הזה שאתה ניגש למישהי בלי שאף אחד ממכם יודע כלום על האחר, אין על הרגע הזה, העקצוצים הקטנים האלה של טיפה חוסר בטחון אפילו שאתה בטוח בעצמך.

נחזור למה שקרה לפני שעה, ישבתי עם חבר ותיק שהוא ללא ספק שחקן מקצוען בשטח חיי הלילה או כמו שאומרים בשפה עממית "הוא העמיס יותר ממנופי אבי". אנחנו שותים בירה על הבר, צפון מזרחית אלינו ישבנו זוג בנות, החבר הציע לי ללכת להתערבב איתם בשיחה, אני כמו חייל צעיר שנקרא לדגל ישר קמתי מהכיסא ולקחתי איתי את הבירה שלי, חשבתי שנקום ונדבר איתם, אך לא כך היה. חברי קרא לי לחזור לשבת, שהתיישבתי הוא פתח את האיפון והראה לי איך הוא אוסף מל"מ לקרב. הוא נכנס לאינסטגרם, רשם את שם הבר בו ישבנו, והפלא ופלא, אין ספור תמונות של אנשים שעשו צק אין, וכמובן מי נמצא בין האנשים האלה, הזוג הצפון מזרחי העלה תמונה לפני זמן קצר, אז החבר נכנס לתמונה ואז לחשבונות האינסטגרם ועבר על כל הפרופיל של הבנות. הוא ידע בדיוק מה הן אוהבות לעשות בשעות הפנאי, איזה אוכל עושה להן את זה ואפילו היכן הן טיילו, והכי גרוע לטענתו היה שלאחת מהן יש תמונה מלפני יומיים עם אותה חולצה וחברות אחרות.

בזמן שהוא דאג שהיא קצת מלוכלכת אני הזדעזעתי, אנחנו אמורים עכשיו לקום ולגשת לדבר עם הבנות ואין לי בכלל עקצוצים, אני יודע מה הולך להיות כי אני יודע לאן לכוון את השיחה, אני יודע מה התחומי עניין שלה אז באמת שאין לי עניין בשיחה הזאת, בקיצור ההבדל היחיד שמחשבון האינסטגרם של הבחורה לגרסה האמתית שלה היא שזה מגיע בליווי סאונד וריח.

הצטרפנו לבנות ודיברנו קצת, השיחה לא שטפה כי אני לא באמת הייתי שם, אולי אני המפגר אבל החיים האלה לא מעניינים אותי אם אני יכול לדעת כל כך הרבה על כולם בלי להחליף איתם אפילו מילה אחת. זה הרגיש לי קצת כמו לצפות בסרט שכבר ראיתי, הכל צפוי. זהו, כנראה שהימים שבהם דברים הפתיעו אותנו נגמרו, אנחנו חיים בעידן שבו כולם יודעים הכל, פרטיות היא משהו שאפילו בשירותים כבר אין בגלל כל הפריחות שעושות סלפי מול המראה, אני טוען שאם כבר ואת מעלה תמונה שצולמה בשירותים אז את מחויבת לרשום אם עשית פיפי או קקי.

דיייי כבר, תסתכלו קצת על העולם, בכל מקום, בכל פעולה, בכל דבר, בכל יש פרסומות, כבר אין שום דבר תמים, הכול נועד כדי שתקנה יותר ממוצר של איזה חברה ששולטת לכולנו במוח. אפילו גיליתי שספריי הקצף המגניב הזה שהשופטים במונדיאל מסמנים איתו לשחקנים היכן לעמוד הוא חוק חדש שעבר בגלל לחץ מטורף של חברות הנעליים שהיו מעוניינות בזום אין שתמיד מגיע על ה"קצף", כנראה שבפועל מה שאתה רואה זה את הנעליים שלהם, ואל תגידו לי אתה רואה מה שאתה רוצה לראות, כי הם כבר יודעים איך המוח שלך עובד, כן כן הם חקרו את זה, אין הפתעות.

אז זהו, אנחנו חיים בעידן נטול מסתורין וחוסר מידע, עידן בלי פחד מהלא נודע, עידן שבו אנשים לא שואלים אנשים מה השעה או איך להגיע לרחוב ארלוזורוב הם שואלים את האיפון, השליט שלהם. ימים כאלה שלכולם יש את הכלים לדעת איפה כולם ומה הם עשו מבלי להיות שם, בטח בעלים בוגדניים מקללים את הטכנולוגיה אבל דבר אחת בטוח, אין יותר מקריות ואפילו גם התמימות מתה. אינני רואה סיבה לחיות בעולם בו אין את התחושה של סתם לקום ולהתחיל לדבר עם אדם מבלי להכיר אותו, אני כבר לא סומך על כלום. כולם יודעים הכל, והכל זה פרסומות. לכן דבר אחד מנחם אותי, שוקולד פרה מעולה.