עוד יום עבודה נגמר ואני צועד בדרכי הביתה, לילה שקט של אמצע שבוע גשום ונראה שאני היחיד ברחוב, צעדי המגושמים נשמעים ומותירים הד אך אני בכלל חושב על ההפסד של מכבי.

פתאום את הגעת מאחד הרחובות הפינתיים, צועדת כמה מטרים לפני, באותו קצב בדיוק, אבל קצת לפני. קפוצון מחמם אותך והתיק שעל גבך מספר לי שהיה לך יום ארוך, אז החלטתי להיות אמיץ לשם שינוי, הגברתי את צעדי בזהירות ואדישות כדי לא להרתיע אותך, אט אט הדבקתי את צעדייך ועכשיו אנחנו הולכים באותו קו, את שם בעולם אחר עם האוזניות באוזניים, עולם שכולו טוב, עולם שבו זמרת ענקית מספרת על הרומן שלה עם בובי מגי.

הערצתי את הבחירה המוזיקלית ופתחתי בשיחה, "רוצה שבמקום שלשנינו יהיה משעמם לבד נחלוק את השעמום שבהליכה יחד?". את צחקת, נראה שפחדת עד הרגע שפתחתי את הפה, אבל עכשיו את כבר לא מפחדת, עכשיו את שואלת אותי מאיפה אני חוזר ואני מספר לך שאני ברמן בבר השכונתי. את סיפרת שחזרת מעוד יום באוניברסיטה שהמשיך להכנת עבודת הגשה עם חברה, ואני, אני נהנתי. נהנתי לשמוע אותך, נהנתי מהטעם המוזיקלי שלך, נהנתי מהריח של שיערייך אפילו אחרי יום ארוך, ובעיקר נהנתי לא להיות לבד לשם שינוי.

אחרי דקות של שיחת הכרות חיננית היית מספיק חוצפנית וחמודה כדי לשאול מה יש לי בשקית שבידי, סיפרתי לך שזה לזניה קפואה מהעבודה שאני מתכוון עכשיו להכניס לתנור בבית, לאכול, להתקלח ולישון. אז אמרת לי שלא רק שאנחנו חולקים את אותה דרך, אנחנו אפילו חולקים את אותם תוכניות, כי זה בדיוק מה שרצית לעשות, ההבדל היחיד בינינו הוא שלי יש לזניה ביד ולך יש גבינה צהובה ולחם במקרר.

צחקתי קצת ובעיקר חששתי, חששתי שאם הציע לך לבוא לחלוק איתי את הלזניה את תיראי את הזבל שבי, תיראי פתאום את זה שמפחד להיקשר אליך, את זה שלא סומך על אף אחד ובעיקר את זה שרוצה לקחת אותך ללילה אחד סתמי. אבל למרות הכל הלכתי על זה והצעתי לך לבוא לחלוק איתי את הלזניה ואולי אפילו כוס יין.

אחרי היסוס קל שאלת אותי אם את יכולה לסמוך עליי, אחרי הכל זה עתה נפגשנו, "בוודאי, אני את החוב שלי לחברה על אונס כבר שילמתי, השתקמתי ועכשיו אני אדם אחר". הסתכלת עליי בעיניים סגורות למחצה ואז התחלתי לצחוק, הבנת את ההומור הנמוך ואיך שהוא החלטת לבוא איתי.

הכנסתי את הלזניה לתנור ופתחתי לנו בקבוק יין שקיבלתי כשי לחג מהעבודה שמספקת לי גם אוכל, גם שתיה ולעיתים גם מקלט מעצמי. ג'ף בקלי סיפר ברקע על הרגע האמיתי שלו בזמן שאני שפכתי את הלב, אנחנו מכירים חצי שעה אבל נראה שאת האדם שמכיר אותי הכי טוב. שסיימתי להתבכיין את לקחת את המושכות ונישקת אותי, הבנתי על מה ג'ף דיבר, זה באמת היה כל כך אמיתי. אחרי כמה דקות של נשיקה רכה על הספה הרמתי אותך ונזרקנו על המיטה, יד ימין שלי גלשה מתחת לקפוצון שלך ועורך היה הדבר הנעים ביותר שנגעתי בו בחיי. התחלתי לרדת קצת עם הנשיקה, קודם נשיקות קטנות בצוואר ואז עוד נשיקות בחזה, הרמתי עוד קצת את הקפוצון עם האף, נישקתי לך את הבטן בהתפעלות ואז פתאום, בלינג.

התנור סיים, הלזניה מוכנה, אני ממשיך לנשק אבל הפעם עם חיוך נבוך, משכת בשערי ואמרת לי שאת יותר רעבה מאשר חרמנית. יש לנו אותו טעם במוזיקה, יש לך ריח נדיר ועור מושלם ואפילו את בוטה מספיק בשביל להעמיד אותי במקום, אני לא צריך יותר מזה.

הלכתי להביא את הלזניה עם צלחת אחת ושתי מזלגות, חזרתי למיטה ואת היית חצי שוכבת חצי ישובה עם גבך על הקיר, התכופפת קדימה ועשית לי מקום בינך לבין הקיר. אני נשענתי על הקיר הקר ואת חיממת אותי בבטני כשצלחת האוכל על ידי שעוטפות אותך, לקחת את המזלג השני וזרקת אותו לפח, צלחת אחת מזלג אחד אמרת, ואני, אני בשמיים.

סיימנו את הלזניה וגם את בקבוק היין, חזרנו שוב לשלב השיחה, שלאט לאט נעשת איטית מעייפות הבצק, הגבינה והיין, אפשר היה לשמוע את העורקים נסתמים. נרדמת עליי באותה תנוחה שבה אכלנו מיד אחרי שסיפרת לי למה את גרה לבד בגיל 22. הזזתי את הצלחת מהמיטה, ליטפתי את שיעריך הגולש ואחרי הרבה זמן שזה לא קרה, הייתי נינוח. לא היה נעים לי לזוז בכדי לא להעיר אותך אז פשוט הסתכלתי עלייך נרדמת ושמתי עוד פרק מהסדרה שהייתה הדבר הכי מסעיר בחיי עד היום.

עם הזמן עברת לשכיבה וכך גם אני, אפילו התחלתי להיות מנומנם והשעה רק שתיים וחצי בלילה, לא נירדמתי בשעות הכאלה מוקדמות כבר המון זמן, אבל את כנראה מרגיעה אותי, כי אפילו לא שכבנו ואני כבר מנומנם.

הייתה רק בעיה אחת שהפריעה לי להירדם, לא הפסקתי לחשוב למה לא העזתי וניסיתי לדבר איתך, למה היססתי כל כך הרבה ובסוף את פנית לדרכך מבלי לדעת מי אני. לא הצלחתי לתת לעצמי סיבה ללמה אני לפעמים כל כך אנמי, היה יכול להיות לנו ערב מדהים, אבל את היית כמה צעדים לפני, ואני לא העזתי להתחיל את השיחה, הלכתי לבד הביתה כרגיל ועכשיו אני מסתכל על לזניה חצי אכולה ומבין שבלבד שום דבר לא שלם, כי את פשוט כמה צעדים לפני.