אָוַנְגַּרְד לַהָמוֹנִים©

זה עוזר ולו רק לרגע: לצאת מהבית, לצאת מהקליפה, להתאפר, להתלבש יפה, להימצא בחברת אנשים אהובים. סוף סוף לא הרגשתי כמו חשופית אלא כמו בת אנוש.

האתגר עכשיו הוא לעשות את זה גם ברגעים אחרים, קשים יותר. למשל עכשיו, אחרי שקמתי מחלום קשה (בו, בין היתר, המשפחה שלו היתה מאד חמה ואוהבת כלפיי, וזה מה שהכי כאב) ואני מנסה לארגן את עצמי ללכת לעבודה. איפה מוצאים את הכוח? בינתיים הפתרון שמצאתי הוא לעשן קצת מדי פעם, אבל זה בטח לא פתרון טוב. קיצצתי בקפה כי הוא תרם לחרדות. אני צריכה איזה כלל אצבע, איזה פתרון מיידי שיעזור לי לקחת את עצמי בידיים כשקשה ויעזור ל לנשום בצורה סדירה.

(אמרנו שנדבר מתישהו - כמו שהוא ביקש פעמים רבות - אבל לאחר שהסכמתי, כמובן שהוא דוחה את זה פעמיים ואז נותן לי להתייבש ולחכות במקום אשכרה לקבוע איתי זמן. לו יש דברים על הראש, הוד מעלתו, הוא עסוק, ואני מתבקשת להתאים את עצמי ולחכות בשקט בצד עד שהוא יואיל בטובו לפנות אליי. למה להיות ישיר כשאפשר להמשיך לענות את אהובתך לשעבר? כל כך הרבה פעמים נדחקתי לתחתית סדר העדיפויות ופעם אחר פעם הוא מסרב להוציא אותי משם)