אני עדיין אני, כך אני לפחות חושבת.

כשאני יוצאת לרחוב, לבושה בבגדיי החדשים, מחשבותיי משדרות ריחוק ומסתורין שלא היו בי, הוא אומר. משהו בי מיושב, רגוע יותר, אינני מבעירה את האוויר אלא אני מגלגלת בראש את המשך השיחה והדרך הכי טובה להשיג את מה שאני רוצה. 

בערב ההוא, על אף ענני האלכוהול, נשארתי נאמנה לעצמי כשהרגשתי ברגע האחרון שלא בא לי. חייכתי יפה בעודי מרחיקה את ראשי ממנו, דחפתי אותו ממני ואמרתי לו ״לא בא לי עכשיו, פעם הבאה״. ולמחרת, כשהרגשתי שהגיע הרגע שלי להתפרק, הרגשתי שהשליטה שלי במצב הייתה מופתית.

וזהו. די. הגיע הזמן להפסיק לספק את היצר הרגעי. אני רוצה ויכולה להגיע השנה למערכת יחסים משמעותית.

It's about damn time שאוהב את עצמי ואת הגוף שלי, ולא אנסה לחבל בסתר בכל דייט. הפעם אני אחרת, אין בי פחד, רק קצת פגיעות והתחלה של הערכה עצמית.

״תגידי, מה עשית ששונה? זה משהו בשיער? או בבגדים?״.

״נראה לי שאני פשוט קצת אחרת, ואין שום בגד בעולם שיסתיר את זה״.