הוא חי סביבי, נשימותיו הכבדות יושבות על האוויר המקיף את חלונותיי. מדי פעם אני מציצה בו בסקרנות, חושדת ברצונותיו ויודעת שאלה רק משחקי כוח. ולמה בכלל הוא חושב שיוכל להוביל אותי? חשק מעולם לא היה אחד המנהיגים המכובדים, ההולכים לפני המחנה, ואולי בגלל זה הוא בחוץ, ממתין להסתערות. 

מדי פעם, ברגע של חוסר תשומת לב, הוא משתלט על כולי בדהרה, מטיס אותי אל העונג הבא. ואני, מחוברת ומתמסרת, כמו היענות של עלמה לגינוני כבוד, נותנת לו להוביל ולהפוך את פנטזיה למציאות. חשק פורש בפניי את כל האפשרויות ומראה לי את הדרך הקצרה ביותר לסיפוק הרצון העמוק והגחמתי ביותר שלי. הוא מפתה אותי אל תוך יער של תשוקות פנימיות וממליך אותי, המובלת, למלכה עוצמתית.   אני יכולה לבחור, להחליט, לשלוט בלי ערעור על הרצונות הפנימיים. 

ועולה השאלה ״מה את באמת רוצה?״, על כוס ג׳ין-אנד-טוניק. ״בייב, אם הייתי יודעת, נראה לך שהיית מצליח לסחוף אותי לכאן בכזו קלות?״. הוא נעצר באמצע הלגימה, צד אחד של פניו אליי והצד האחר חשוך ורחוק. ״אם את חושבת שזה אני שהבאתי אותך לכאן, לא הבנת כלום״, חשק הניח את הכוס, נשק ללחיי והתרחק. הבערה שבין רגליי המשוכלות תהתה מתי, אם בכלל, יסתער עוד מישהו בכזו תעוזה כמו שחשק היה מסתער.