מכל אחד לקחתי משהו. 

.

מהראשון ששלח ידיו, את האהבה לגלידה בחורף. 

מהראשון שאהב באמת, את שפת אמו הקלילה וממיסת הלבבות. 

מהאחרון שהזיז לי משהו בבטן, את העיניים הפקוחות לרווחה וחוסר היכולת או הרצון לעצום אותן חזרה. 

.

ואתם מושכים אותי כמו חתיכת מסטיק בזוקה ורוד, מפה לשם ובחזרה. רוצים שאעשה את מה שאמרו לכם שאני אמורה, ומי אני, מה אני בכלל רוצה בכל הסיפור הזה? כמה פעמים עוד יהיו לי סרטי גישוש וסימני שאלה, כמה פעמים עוד אשמע אותו עונה לטלפון ב״אני בדיוק פה עם מישהי״ ושתיקות שמחביאות לב רדום?

.

ועד אז אני אנשק ואחבק עוד הרבה, כנראה, כי מי יודע כמה דברים אקח לי מתוכם. כמו ספוג ישן, מהוה, חסר צורה, אני עומדת ושואבת רגעים, שואבת חלומות, שואבת אהבות.