מבין כל האנשים שהייתי רוצה לראות

מבין כל מי שנכנס אי פעם למיטתי או לחלומותיי

מבין אלה שנשמתי נתנה להם להיכנס ולחלחל לתוכה

לא ידעתי לומר 

את מי הייתי רוצה לכתוב בשורה

של ״איש קשר לשעת חירום״. 

.

ולפעמים אני עוזבת שוב, לעוד קיץ, לעוד כמה פצעים חדשים בלב. 

״תראי אותי, אני בן!״, ילדה בלונדינית קטנטנה הציצה מבין המושבים שמאחוריי, כובע שחור ורחב שוליים לראשה. לרגע נבהלתי, פניה היו קרובים לשלי ועינינו נפגשו ממרחק של סנטימטרים ספורים. גיחכתי וחייכתי לעברה, מלכסנת מבט אל עבר אביה הישן לצידה. נתתי להרגשה החמימה הזו שילדים מעוררים לי בבטן להתפשט בי, ורגע לפני שנשביתי לחלוטין באינטימיות המיידית המקסימה שהיא הציעה לי, אביה התעורר וביקש שלא תפריע לי, כי אני רוצה לנוח, כמו אבא. 

.

.

בגללכם כולנו רוצות רחם שישיר

בכל פעם שילד יעבור 

בגללכם אנחנו מושכות לק אדום

ומושכות עיפרון שחור

בגללכם אין לנו קיום ללא טבעת

משכנתא וחיתולים

בגללכם ההמתנה מייסרת, כמעט

שנמשך כבר שנים.

אל תגידו יום יבוא -

כוסאמק, היום הוא היום.