ברגע בו אגלה שבריר של כאב, אתם תברחו. הכפתור הקטן הזה למעלה יחזיר אתכם חזרה למסך הראשי ובו יהיו לכם אינספור אפשרויות והזדמנויות לרפרש בתקווה שאולי יש פה מישהו עם מעט כישרון ולא מעוניין לדכא לכם את הצורה.
גם אני עושה את זה.
זה מה שקורה כשאנחנו צורכים את המילים שלנו כמו אוכל בסופר. ״תן לי חצי קילו ציניות, 200 גרם תיאורים גרפיים ודיר באלאק אם עוד פעם אין רווחים נורמליים בין הפיסקאות״.
אבל אין לי כוח לכתוב כמו שאתם רוצים. האצבעות שלי בקושי מקלידות את מה שבא לי לכתוב. המוח שלי לא מפיק מחשבות ממגנטות או מרשימות, כרגע הוא עסוק בלהבין איך זה שאחרי יותר מעשרים שנה הלב שלי ניתק את הקשרים שהיו לו עם המוח. שום שלום, שום הסבר, אפילו לא נקודה ספציפית בזמן שאותה אפשר להאשים. רק אדישות להווה ונוסטלגיה.
הבדידות הנואשת ביותר מורגשת תמיד כשאין מי שיוכל לנחם אותך, דווקא כשאת הכי צריכה אותו בעולם.
״אני פה, ואני מעלייך, איתך, שלך״ - נדמה שזה מה שהוא שידר לי בזמן שגופו נטף זיעה ולחץ את גופי שלי אל המיטה. אין לי הסבר טוב לפלאשבק המוחשי שחוויתי עכשיו.
.
בשבועות שאחרי הפרידה שלנו הרגשתי אבודה בכל מיטה שבה הייתי. חיפשתי אותו, את החיבוק שלו, את הנחמה שבכובד גופו עליי. המהירות שבה התמכרתי אליו הפחידה אותי והשאירה ככל הנראה שריטה עמוקה במעמקי היחסים הרומנטיים שהיו לי אחריו. בזכותו גיליתי עד כמה אני אוהבת סקס, מגע, התעסקות ארוטית באדם אחר עד כדי שיגעון. הכמיהה לליטוף עיניו את גופי ברגע שלפני ההתנפלות חסרת המעצורים כאבה לי כמו בעיטה בתחתונים. למדתי עד כמה ״אין״ יכול לצרוב יותר מ״יש״.
.
לראשונה מאז שנפרדנו, ועברו כבר שנים, אני מרגישה שאין לי עוד צורך בסקס, שאין בי עוד תשוקה או עוררות בעקבות ניסיונות של גברים להתחיל איתי. בואו, הצטרפו לרשימה של דברים שלא עושים לי את זה, נשמע שחמים ונעים שם.
.
.
מצחיק שדווקא השבוע היא אמרה לי עד כמה הפרידה שלי מהאחרון הייתה בוגרת ומכבדת. שתינו דיברנו על חתונה וכאלה, ואז היא הפתיעה ואמרה לי ״שתדעי שאת מה זה שם״.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Lilas