עבר המון המון זמן מאז הפעם האחרונה שעדכנתי. יש מצב שעברה אפילו שנה?
כל פעם שחשבתי על הבלוג, הרגשתי ממש לא נעים מהנטישה שעשיתי, בעיקר בגלל העיצוב המדהים שדרש עבודה קשה והמון השקעה מצד שני.
לכתוב בלוג זה מאמץ! אני ממש מעריכה את כל האנשים שמצליחים לכתוב מדי שבוע.
לפני המון זמן, כשרק החלטתי לפתוח את הבלוג, הסתובבתי המון בגוגל ובטמבלר כדי לחפש GIFs חמודים בסגנון של מה שיש בבלוגים אחרים. יש לי תקייה ענקית של כאלו, מחולקת לקטגוריות, אבל מה? מסתבר שלבחור כל אחד מהציורים הקטנטנים האלו ולהחליט בדיוק מתי ואיפה לשים אותם זו עבודה ממש קשה..לפחות בשבילי. בקיצור, כל מי שמצליח לעשות את זה-דעו את הערכתי כלפיכם!
אני חולה עכשיו בבית וקיבלתי מביקורופא 3 גימלים. ביליתי סופ"ש שלם עם החבר למרות שהיה חולה, ואיכשהו ציפיתי שאני לא אדבק. נו באמת, מה תיארתי לעצמי?
ישבתי וחשבתי מה אעשה בזמן הפנוי שיש לי, והגעתי למסקנה שיושבות אצלי בפלאפון המון תמונות מכל כך הרבה אירועים ובקרוב יהיו עוד תמונות מאירועים עתידיים. יהיה חבל לתת להן סתם לשבת ככה בלי שאף אחד יראה, והגיע הזמן שאעדכן לפחות על חלק מהם.
בפוסט הזה החלטתי להתמקד בשני אירועים מאותו סוג, עם הפרש של שנה בינהם.
Beauty City, האירוע הגדול של סופרפארם שנערך מדי שנה!
~בסוף הפוסט אכתוב על האירועים העתידיים ועל השינויים שחיי עוברים~
Beauty City Tokyo, 2014
בשנה שעברה הוכרז כי הביוטי סיטי יהיה בסגנון טוקיו. כמובן שכל חובבי האנימה והאופנה היפנית התחילו להתלהב.
קבוצת הלוליטה הישראלית החליטה לעשות מפגש בתוך הביוטיסיטי. בהתחלה נורא חששתי כי לא ידעתי איך אנשים "רגילים" שמגיעים לאירוע אופנה יגיבו אלינו. להפתעתי, היחס היה נהדר. ברחוב אני רגילה לשמוע משפטים כמו "מה זה היום, פורים?", אך בתוך הביוטיסיטי נראנו כמו חלק מהאירוע עצמו. הרבה אנשים פנו אלינו, דיברו אלינו, הצטלמו איתנו וצילמו אותנו. כל כך הרבה אנשים חשבו שאנחנו חלק מהאטרקציה.
האירוע עצמו היה מסודר בצורה נורא יפה. היו דוכנים מיוחדים של דברים שלרוב אי אפשר לקנות בארץ. אקססוריז, תיקים, בגדים וכו' שהובאו הישר מיפן וגם כמה בהשראת יפן. כמובן שהיו לצד זה גם את דוכני סופרפארם הרגילים, שלפי דעתי בלטו הרבה פחות.
היום התחיל בצורה לא נעימה בכלל. כפי שהזכרתי בפוסטים הקודמים, אני מורה חיילת באשדוד. אותו יום היה כמה ימים לקראת מבצע צוק איתן. בבוקר המפקדת הודיעה לנו שאנחנו בכוננות וכנראה נצטרך להישאר בלילה באשדוד, למרות שביום חמישי היינו אמורות לצאת. ברגע האחרון היא הודיעה שהכוננות התבטלה, אז רצתי לאוטובוס ומשם לרכבת.
הגעתי למתחם שבו יש את הביוטיסיטי ולפתע נזכרתי שאין לי כרטיס כניסה. במזל פגשתי את אנה שהיה לה כרטיס זוגי!
אוקיי, מספיק לשטויות, נעבור לתמונות!
הנה דוגמאות לדוכנים שהיו. היו בהם הרבה דברים מתוקים. אני חושבת שהפריט היחיד שקניתי הוא קלמר בצורה של שוקולד ורוד, אבל עבר כל כך הרבה זמן ואין לי תמונה שלו.
בכניסה לאירוע פגשתי את בנות הגיארו המקסימות וצילמתי סוגשל פפראצי שלהן. למה "סוג של"? כי הודעתי בקול שאני מצלמת אותן כמו שהן. מי שמסתובב באופנה קצת שונה מהרגיל, יודע כמה זה לא נעים שמצלמים אותו בכלל בלי ידיעתו או ללא בקשת רישות.
עם ג'ורג'י
מארגני הביוטיסיטי דאגו להביא להקה יפנית כדי שתוסיף לאווירה. הייתה להן עמדת צילום שחלקן עמדו בה, חלק הסתובבו באיזור עצמו, ובשעות מסויימות הופעלה מוסיקה והן התחילו לשיר ולקפוץ.
לדמתי יפנית לשנתיים לפני המוןןן זמן (מגיל 12 עד 14) והרגשתי צורך לבדוק אם אני עוד זוכרת משהו, אז כמעט כל פעם שנתקלתי בהן פניתי אליהן ביפנית, כדי לבקש להצטלם איתן או סתם לפתח שיחה קטנה. כששאלתי אותן בנות כמה הן, הסתבר לי שהן ממש צעירות! אחת אמרה שהיא בת 16, והשנייה בת 17. הן נורא התפעלו מהגיל שלי ואמרו שהן חשבו שאני בערך בגילן.
נכון אמרתי שאנשים חשבו שאנחנו אטרקציה? זו הדוגמא! הייתה עמדת צילום, ותוך כדי שהצלם המקצועי צילם אותנו עוד אנשים צילמו אותנו. כפי שאפשר לראות בתמונה, הרבה בנות שאין להן שום קשר לאופנת הלוליטה הצטרפו לתמונה סתם לכיף.
תמונה רק של הלוליטות המקסימות שהיו שם 3>
עוד פוקס נחמד שקרה- ריני ויאנה, שתי לוליטות מקסימות, זמינו כרטיסים לטקס תה שהיה באירוע ואיכשהו נוצר מצב שנשאר להן כרטיס נוסף אז הצטרפתי אליהן.
לפנינו הייתה עוד קבוצה בטקס תה. מצליחים לראות את שתי הלוליטות שיושות שם?
תראו כמה השקעה הייתה בעיצוב של המקום!
אחת מאותן נשים בקימונו היא מורה ליפנית של אחת מהלוליטות בקבוצה. היה מאוד נחמד להכיר אותה.
כך נראה המקום של טקס התה ללא אנשים.
הטקס עצמו היה מרגיע ונעים. שתינו תה שהיה לי קצת מר מדי (לא מצליחה להתרגל לתה ירוק) ואכלנו עוגת מוצ'י בטעם תה ירוק. המרקם שלה כזה כיפי!
עוד דבר מגניב שהיה באירוע זו עמדה שבה אפשר ללבוש קימונו ואז להצטלם. אני זוכרת שהצטלמתי עם כמה חברות ואני אפילו זוכרת ששלחו לי את התמונות, אך לצערי אני לא מצליחה למצוא אותן.
למה אני מספרת על זה בכלל?
א. כי זה מגניב
ב. בשביל הצילום עשיתי במתחם עצמו קוקו כזה כדי שיתאים לקימונו יותר מהשיער הפזור שלי, וחיבבתי את התסרוקת אז נשארתי איתה. מה עדיף, פזור או זה?
עמדת הצילום של הלהקה היפנית נראתה כך. הן היו כאלה קופצניות וחמודות! הצטלמתי שם עם אודליה המתוקה.
אחרי שכל אחת מאיתנו עשתה פוזה שונה, הסתכלנו כולנו אחת על השנייה כדי לתאם פוזות.
הלב נבחר!
הייתה גם תצוגת אופנה מגניבה משולבת עם ריקוד בלט. צילמתי בה כמה תמונות שיצאו נורא מטושטשות, אז נראה לי שעדיף להשאיר את הפוסט בלעדיהן עם כמה שחבל
Beauty City Hollywood
הפעם הגעתי מהבית, מוכנה עם כרטיס והכל. נפגשתי שם עם בנות הגיארו-סה ועם רג'ינה.
לבשתי חולצה של גפן וחצאית חדשה מLiz Lisa. יש לי אובססיה ענקית לבגדים שלהן, רוב המשכורת הצבאית שלי יוצאת עליהם לאחרונה. כל כך קשה לעמוד בפיתוי.
הדבר הראשון שעשיתי כישצאתי מהבית היה ללכת לספר ולקצר את הפוני. זה הספר שאני תמיד באה אליו, אז כשאני צריכה קיצור של הפוני הוא עושה לי בחינם בלי לקבוע תור.
מבט חצי מת~ (תכף תבינו למה הייתי בלי איפור בכלל)
המקום היה מעוצב נורא יפה.
רואים כאן חלק מהבמה, ועמדות שונות שמחולקות לפי תקופות. כשעברתי בין העמדות האלה הבנתי שזו סתם תפאורה, שאין לה משמעות אמיתית באירוע.
הדוכנים היו הרבה פחות מעניינים מהפעם הקודמת ולא עד כדי כך קשורים לנושא.
הדוכן היחיד שצילמתי היה זה. ראיתי תמונות של איפור בסיגנון בקבוצת קוספליריים של דיסני בפייסבוק, ודי התלהבתי לגלות שיש כזה בארץ.
לא משנה מה יגידו, פרוזן זה אחד מסרטי הדיסני האהובים עליי.
נכון קודם הייתי בלי איפור? זה בגלל שהבאתי איתי בתיק ריסים מזוייפים כדי לנסות לשים בפעם הראשונה בחיים.
יצאתי עם נטע ומאיו מהמתחם בשביל לשים אותן במקום מואר שאפשר לשבת בו.
מאיו שמה לי את הריסים ונטע עזרה עם פינישים של אייליינר. זו הייתה משימה כל כך קשה בגלל הרוח החזקה שהייתה שם, ובכל זאת הבנות עשו אותה בגבורה. תודה לכן!
באירוע קניתי ממאיו חצאית של Ank Rouge. זה הפריט הראשון שיש לי של החברה הזו. כ"כ אהבתי את החצאית עד שבחרתי להישאר איתה למשך כל היום
תודה לג'ורג'י על תמונת האאוטפיט!
אח"כ עשיתי סלפיז עם בנות הגיארוסה. רגע, איפה ג'ורג'י בתמונות?
הרבה אנשים פנו לגיארוסה, התלהבו מהבגדים, שאלו על הסגנון והיו גם כמה שחשבו שהן חלק מהביוטיסיטי עצמו.
חלק מהזמן עניתי בעצמי על סגנון הגיארו, למרות שאני לא יודעת עליו אפילו רבע ממה שהן יודעות!
כשחזרתי הביתה החבר שלי כבר חיכה לי שם, והוא הסכים לצלם את התלבושת ממאחורה. אני אוהבת לראות כמה שהשיער שלי ארך.
המחשה של ההבדל העצום בין עין אחת שיש עליה ריסים מזוייפים ואחת בלי.
לסיכום
בשני האירועים מאוד נהניתי, אבל בעיקר בגלל האנשים. ההפקה הייתה הרבה יותר מוצלחת בנושא של טוקיו, כי הם באמת התאימו את כל מה שהיה בסביבה לנושא עצמו.
הזמן האחרון מאוד מוזר בשבילי. אני עומדת בפני שיחרור מהצבא, צריכה לארגן פרידות מהתלמידים, החניכים ומהבנות שאיתי בדירה. יחד עם זה אני חושבת על העתיד (ואפילו כבר נרשמתי לקורס פסיכומטרי!).
הנושא של אופנה יפנית התחיל לתפוס תאוצה לאחרונה. לפני כמה שבועות נפתחה תערוכה של צילומי אופנה יפנית במוזיאון טיקוטין בחיפה. לכבוד הפתיחה הוזמנתי ביחד עם עוד כמה לוליטות וקוספלייריות להשתתף בתצוגת אופנה. האירוע היה מדהים ומלחיץ בו זמנית, אכתוב עליו בפוסט הבא!
ביום חמישי הזה אשתתף בתצוגת אופנה נוספת. 3 בנות מדהימות אירגנו תהלוכה של אופנה יפנית בתל אביב, שבסופה תהיה תצוגה בדיזינגוף סנטר. אני חייבת להבריא עד אז!
עם כמה שכתיבת פוסט בבלוג זו משימה כלל לא פשוטה בשבילי, אני חייבת להודות שנורא נהניתי מהכתיבה. אני שמחה שאנשים יראו סוף סוף את התמונות האלו שכמעט ונגנזו.
*עריכה*
מסתבר שבזמן שכתבתי את הפוסט, העמוד של דיזינגוף סנטר פרסם את האירוע שיהיה ביום חמישי לכבוד הInternational Harajuku Day.
אני זוכרת שלפני יותר מ5 שנים היו בנות שניסו לעשות מפגשי אופנה יפנית בתל אביב פעם בשבוע. היינו כאלו צוציקים בזמנו, ואפילו שהתלבושות שלנו לא היו מדהימות אני זוכרת שנהננו נורא. מדהים שהגענו לשלב שבו יש מפגש רשמי כזה בשיתוף פעולה עם דיזינגוף סנטר.
(ונכון שריני יפיפיה?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
