סתם אכתוב
הכלת אחר
להיות מיכל עצום שכל כולו אחסון של הדמעות הבלבולים הכאב השתיקות הנזלת הייאוש (...) של אדם אחר
יומיים בחדר שלה
לא הרגשתי בכאביי רק בכאביה
וכשיצאתי משהו השתחרר בי רקדתי כמו ציפור ריחפתי על פני האדמה קפצתי בשמונה וחצי בבוקר.
ובאחת בצהריים זה נפל.
הכאב שלי, הצעקה שלי, הייאוש שלי, יצאו מהכיס הסודי שבו הסתתרו לטובת האחסון
והתנפחו והתנפחו
ובמראה אני שמנה
במראה שבה אני רוקדת אני שמנה
במראה שבה אני מתלבשת אני יפה
כמה דפוקה אמריקה
עם כל השלדים העצובים שגורמים לך לחשוב שלהיות רזה זה משמח
ועם כל השכל הישר שיודע שאני נראית נכון
אני רוצה פחות
ובעולם הזה שומן שווה חוסר משמעת
סקס עם זר שווה זונה
למרות שזו אני שניצלתי אותו זה הוא שרצה רק ניחום וליטוף ונשיקה ושדיים לנוח ביניהם
ואני רציתי סקס ולא רציתי להשאר לארוחת בוקר
ולא רציתי להפגש למחרת
ולא רציתי שיזכור אפילו איך קוראים לי
אני כל כך רוצה להיות בריאה כל כך רוצה להיות בריאה שזה בטח מה שמחליא אותי
הכניעה הזו כל פעם מחדש לכל מה שלא תלוי רק בי לכוח נשגב ממני
זה מעייף לנסות ולנסות כשלמישהו יש תוכניות ברורות בשבילי והוא מבהיר לי שאני דוחפת לכיוון הנגדי
ולסיום: בולבול נוכרי ראשון. מסקנה: אני אוהבת יהודים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
