בתוך המחברות

מצאתי את האמריקאים שאני כן רוצה לשכב איתם. אלו שבאו מקולומביה וגרים בברוקלין.

לא בחירה מודעת, אבל אני מגלה דפוס חוזר של משיכה.

פרט נוסף הם דובים, מהסוג שרוצים לחבק. כמו שתומר שלי היה דוב קטן ושעיר עם בטן רוטטת בזמן מעשה אהבים. כן עם תומר היה מעשה אהבים.

עכשיו יש לי רק מעשי סדום, אבל לפחות גם הם דובים.

היום אני צוחקת על עצמי.

אלתרתי קודם ותוך כדי תנועה צחקקתי על עצמי כמשקיפה מבחוץ, כמו כשבילדותי הייתי מרגישה שצוחקים לי מאחורי הגב. ככה צחקתי לעצמי, מאחורי גבי.

צחקתי בגלל שכבר זמן מה אני על אוטומט, רוכבת על גל של זכרון של רגש ולא מרגישה דבר

פעם תנועות היו גורמות לי לרצות לבכות, לרצות לאונן, לרצות לצרוח, לרצות לשיר. (וכשאני אומרת פעם אני מתכוונת עד לפני חודש)

וזה כבר זמן מה שאני לא באמת מרגישה

מרחפת מעל

דברים עדין קורים לי

יש סרעפת של אדישות מעליהם

רוצה לשקוע

להרגיש את זה

רוצה סוד

תחושה פרטית

שבוע שאני מהווה דמות משנה בסיפור של מישהו אחר, ובספר שלי חסרה גיבורה באופן זמני. תכף אשוב

(ו... יש לך את זה ביותר קיטשי? סימן סופי לחוטים פרומים ביני לבין עצמי)

עריכה:

כתבתי את זה ושמתי בטיוטה

זה לא מחברת ואין לי שליטה

אבל הנה פרסמתי